נְגָעִים ד׳ · ט׳
הקרחת והגבחת והנתקין והגבחת והשחין והמכוה אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה. נמצאת אומר הראש מטמא בחמשה מיני נגעים עד שלא העלה שער טמא משום עור הבשר העלה שער ונקרח טמא משום קרחה נתק טמא משום נתקין נעשה שחין טמא משם שחין נעשה מכוה טמא משום מכוה ואיזהו הראש ואיזהו הזקן מן הפרק של לחי ולמעלה זה הוא הראש. מן הפרק של לחי ולמטה זה הוא זקן. מלפניו מותח את החוט מאוזן לאוזן כל שמן החוט ולמעלה זה הוא הראש מן החוט למטה זה הוא זקן מאחריו מקיפא של פירקא ולמעלה זה הוא הראש מקיפא של פירקא ולמטה אע"פ שהוא מגדל השער הרי הוא כעור הבשר לכל דבר. מלפניו. מחוליה של גרגרת ולמעלה זה הוא זקן. מחוליה של גרגרת ולמטה אע"פ שהוא מגדל את השער הרי הוא כעור הבשר לכל דבר. אלו סימני הראש והזקן ליטמא בנגעין וליטמא בנתקין וליטמא בשחין ובמכוה ובקרחת ובגבחת ומשום תער לא יעבר ראשו אבל על הזקן אין חייב אלא על שיבולת של זקן בלבד.
על ההלכה הזו
תוספתא נְגָעִים ד׳ ט׳, מתוך מסכת נְגָעִים שבסדר טהרות. התוספתא היא אוסף ברייתות תנאיות המקביל למשנה ומרחיב אותה, בעברית מנוקדת.
