אֹהָלוֹת ה׳ · י׳
לגין שהוא מלא משקין טהורין ופינן ללגין אחר אם יש בו משקין טמא. האשה שלשה בעריבה וידיה עסוקות בבצק אחר כל זמן שמגבהת זו ומנחת זו מגבהת זו ומנחת זו האשה ועריבה טמאין טומאת שבעה ובצק טהור משכה ידיה הימנו והחזירתו נטמאת וטימאה את הבצק אמר ר' יהושע בושנו מדבריכם ב"ש אפשר אשה ועריבה טמאין טומאת שבעה והבצק טהור לגין טמאין טומאת שבעה ומשקין טהורין אחר שעמד אמר לפניו תלמיד אחד מתלמידי ב"ש רבי אומר לפניך טעם שב"ש אומרים בו אמר לו אמור כליו של ע"ה מהו טמא או טהור אמר לו טמא וכי יש טמא מציל א"כ יציל זה על כליו אמור כליו של ע"ה חיבור. ד"א וכי אומר לך ע"ה על כליו שהוא טמא כשיטהרנו אוכלים ומשקין בתוכו עצמו טהרנו אבל כשטהרתה את הכלי טהרתה לך ולא חזר ר' יהושע להיות שונה כדברי התלמיד אמר ר' יהושע נמתי לכם עצמות בית שמאי.
על ההלכה הזו
תוספתא אֹהָלוֹת ה׳ י׳, מתוך מסכת אֹהָלוֹת שבסדר טהרות. התוספתא היא אוסף ברייתות תנאיות המקביל למשנה ומרחיב אותה, בעברית מנוקדת.
