שַׁבָּת ט״ז · ד׳

[בן ז' דוחין עליו את השבת בן ח' אין דוחין עליו את השבת ספק בן ז' ספק בן ח' אין דוחין עליו את השבת בן ח' הרי הוא כאבן ואין מטלטלין אותו אבל אמו שוחה עליו ומניקתו אין גודר טומאה מן המת לא באדם ולא בכלים אין מטמא לא בזיבה ולא בצרעת אין זוקק ליבום ואינו פוטר מן היבום ואינו מאכיל בתרומה ואין פוסל [בתרומה] ואינו נוחל ואינו מנחיל פירש ממנו אבר הרי הוא כאבר מן החי ובשר הרי הוא כבשר מן החי זה הכלל כל זמן שהוא חי אינו לא כחי ולא כמת מת הרי הוא כמת לכל דבר ואיזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו ר' אומר סימניו נכרין בו צפורניו ושערו שלא גמרו וכדרך שבן ח' באדם נפל כך בן ח' בבהמה גסה נפל וכן ד' בדקה ר"ש אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנא' (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) ופדויו מבן חודש תפדה וכל ששהה ח' ימים בבהמה אינו נפל שנאמר (ויקרא כ״ב:כ״ז) ומיום השמיני והלאה ירצה וגו'].

על ההלכה הזו

תוספתא שַׁבָּת ט״ז ד׳, מתוך מסכת שַׁבָּת שבסדר מועד. התוספתא היא אוסף ברייתות תנאיות המקביל למשנה ומרחיב אותה, בעברית מנוקדת.