שַׁבָּת ד׳ · ב׳

מרחץ שסתמו [נקבין שלו] מע"ש למוצאי שבת רוחץ בו מיד סתמו [נקבין שלו] מערב יו"ט נכנס ביו"ט ומזיע ויוצא ומשתטף בצונן א"ר יהודה מעשה במרחץ של בני ברק שסתמו נקבין שלו מעיו"ט והיה ר"ע ור"א בן עזריה נכנסין ומזיעין בתוכו ויוצאין [ורוחצין] בצונן אלא שהיו חמין שלו מחופין בנסרים משרבו עוברי עבירה חזרו לאסור האמבטאות שבכרכים מטיילין בהן בשבת.

על ההלכה הזו

תוספתא שַׁבָּת ד׳ ב׳, מתוך מסכת שַׁבָּת שבסדר מועד. התוספתא היא אוסף ברייתות תנאיות המקביל למשנה ומרחיב אותה, בעברית מנוקדת.