סֻכָּה ד׳ · י׳

רבי יהודה אומר לא היה פייס למחתה אלא [מי] שזכה בקטורת אומר לזה שעמו [אף אתה למחתה] יו"ט אחרון של חג פייס לעצמו זמן לעצמו רגל לעצמו קרבן לעצמו [שיר לעצמו] ברכה לעצמו שנאמר (מלכים א ח׳:ס״ו) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך יכול לא היו טעונין לינה ת"ל (דברי הימים ב ז׳:י׳) ביום עשרים ושלשה לחודש השביעי שלח את העם וילכו לאהליהם הא כיצד נפטרו מבעוד יום והשכימו והלכו להם.

על ההלכה הזו

תוספתא סֻכָּה ד׳ י׳, מתוך מסכת סֻכָּה שבסדר מועד. התוספתא היא אוסף ברייתות תנאיות המקביל למשנה ומרחיב אותה, בעברית מנוקדת.