יְבָמוֹת ד׳ · ז׳

חכם שדן את הדין טימא וטיהר אסר והתיר וכן העדים שהעידו הרי אלו מותרין [ליקח] אבל אמרו חכמים [רחק] מן הכיעור ומן הדומה לכיעור יש זריז ונשכר [יש] זריז ונפסד שפל ונשכר שפל ונפסד שפל לערב שבת [לשבת] למוצאי שבת לערב שביעית [לשביעית] למוצאי שביעית לימי חולי של מועד וכ"מ שיש בו נדנוד עבירה ה"ז שפל ונשכר.

על ההלכה הזו

תוספתא יְבָמוֹת ד׳ ז׳, מתוך מסכת יְבָמוֹת שבסדר נשים. התוספתא היא אוסף ברייתות תנאיות המקביל למשנה ומרחיב אותה, בעברית מנוקדת.