טור - חושן משפט · סימן של״ח

כדרך שפועל אוכל ממה שהוא עושה בגידולי קרקע בין במחובר בין בתלוש כך בהמתו אוכלת בין במחובר בין בתלוש ואוכלת ממשאוי שעליה בשעת הליכתה ובלבד שלא יטול בידיו ויאכילנה:

ומותר הבהמה מן האדם שהחוסמה עובר בלאו דכתיב לא תחסום שור בדישו אחד שור ואחד כל שאר בהמות ולא שנא דיש ול"ש שאר כל מלאכות של גידולי קרקע אלא שדבר הכתוב בהוה:

ואחד החוסם ודש בה או שהיתה חסומה כבר ודש בה לוקה ואפילו חסמה בקול שגער בה ומנעה מלאכול לוקה:

חסמה אחד ובא אחר ודש בה אין לוקין אלא הדש ולא החוסם:

חסמה ודש בה אע"פ שלוקה משלם ד' קבין לפרה וג' לחמור:

ישראל הדש בפרתו של עכו"ם אפילו אם הדישה של עכו"ם עובר משום לא תחסום:

עכו"ם הדש בבהמת ישראל מעצמו שלא אמר לו הישראל כלום אין בו איסור אפי' הדישה של ישראל אם הוא שלא בפניו ואם א"ל הישראל חסום פרתי ודוש בה מבעיא אם איכא איסורא אי לא ופי' הראב"ד דלא איפשיטא ולקולא וא"א ז"ל כתב דאיכא איסורא ופרש"י שהבעיא היא באומר לו חסום פרתי ודוש בה אפי' אמר דוש בה תבואה שלך דאפילו בזה איכא איסורא:

ובישב לה קוץ בפיה מעצמה שאינה יכולה לאכול או שפרש עור ע"ג הדישה כדי שלא תאכל או שארי הולך כנגדה ומפחדה ואינה אוכלת או שהיתה צמאה ואינה יכולה לאכול בכולן מבעיא אם לוקה או לא ולא איפשיטא ואינו לוקה אבל איסורא איכא:

אבל השוכר רשאי להאכילה פקיעי עמיר כדי שלא תאכל הרבה מן הדישה:

ורשאי בעל הפרה להרעיבה כדי שתאכל הרבה מן הדישה:

היה לה לפרה חולי מעיים וקשה לה שתאכל הרבה מן הדישה מותר לחסמה שלא הקפידה תורה אלא להנאתה והיא אינה נהנית:

שעורים שהושרו במים ומייבשין אותם בתנור ואח"כ דשים אותם בפרות להסיר קליפתן אין בהן משום בל תחסום לפי שכבר נתחייבו במעשר אבל משום מראית העין שלא יאמרו שחוסם פרתו מביא מעט מאותו המין ותולה בצוארה שתאכל ממנו: