טור - אורח חיים · סימן ק״ס

צריך שיהא במים מראה מים שאם נשתנו מראיתן בין מחמת עצמן בין מחמת דבר אחר שנפל לתוכן בין מחמת מקומן פסולין כדתנן נתן לתוכן קומוס וקנקנתום ושינו מראיהן פסולין ושלא נעשה בהן מלאכה דתנן עשה בהן מלאכה או ששרה בהן פתו פסולים הדיח בהן כלים פסולים אבל הדיח בהן כלים מודחים או כלים חדשים כשרים: המים שהנחתום מטבל בהן גלוסקין פסולין אבל אותן שמטביל בהן ידיו וטח בגלוסקין כשרים ובלבד שלא ישתנו מראיתן כתב הרמב"ם ז"ל אם נתגלו גילוי האוסר אותם לשתות פסולים ואפשר דהאידנא שאין חוששין לגילוי כשרים אף לנטילה: חמי האור נוטלים מהם לידים אפילו הן חמין שהיד נכוית בהן חמי טבריא במקומן יכול להטביל בהן את הידים אבל ליטול מהם בכלי לא וכן אם המשיך אותו בארץ דרך חריץ חוץ למקומן ואין בהן שיעור מקוה אין נוטלין מהם: מים מלוחים או סרוחין או מרים שאין הכלב יכול לשתות מהן פסולים לנטילה אע"פ שכשרים למי מקוה ואם הם עכורים מחמת טיט שנתערב בהן אם הכלב יכול לשתות מהן כשרים בין לנטילה בין למקוה ואם אין יכול לשתות מהן פסולין לשניהם מים שיש לו ספק אם נעשה בהם מלאכה אם לאו או שיש לו ספק אם יש בהן שיעור אם לאו או אם הן טהורים או טמאים או ספק אם נטל ידיו אם לאו טהור שכל ספק טהרה בידים טהור וצריך שיהא במים רביעית וה"מ לאחד אבל לשנים שבאו ליטול כא' האחרון א"צ רביעית כיון שבאו משירי רביעית ובאו ליטול כאחד דתנן מי רביעית נוטלין לאחד אף לב' מחצי לוג אף לג' או לד' מלוג לה' לי' אף לק' כלומר גוזמא קאמר כל זמן שמספיקים המים לשפוך לכל אחד על ידו ב' פעמים בין שנוטלין זה אחר זה בין שנוטלין כולם כאחד דתנן נוטלין ד' או ה' זה בצד זה וזה על גב זה ובלבד שיבואו בהם המים פי' יכולין להניח ידיהם זה ע"ג זה וליטול כאחד ובלבד שירפו ידיהם בענין שיגיע המים לכל אחד: