תלמוד ירושלמי - מסכת כתובות · פרק ז׳ הלכה ט׳

משנה: וְאֵילּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתָן לְהוֹצִיא מוּכֵּי שְׁחִין וּבַעַל פּוֹלִיפּוּס וְהַמְקַמֵּץ וְהַמְצָרֵף נְחוֹשֶׁת וְהַבּוּרְסִי בֶּין שֶׁהָיוּ בָם עַד שֶׁלֹּא נִישְּׂאוּ וּבֵין מִשֶּׁנִּישְּׂאוֹ לָמָדוּ. וְעַל כּוּלָּן אָמַר רִבִּי מֵאִיר אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל עַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ חוּץ מִמּוּכֶּה שְׁחִין מִפְּנֵי שֶׁמְּמִיקַּתּוּ. מַעֲשֶׂה בְצִידוֹן בְּבוּרְסִי אֶחָד שֶׁמֵּת וְהָיָה לוֹ אַח בּוּרְסִי אָמְרוּ חֲכָמִים יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל וְלָךְ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל.

הלכה: אֵילּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתָן לְהוֹצִיא מוּכֶּי שְׁחִין כול׳. הַמְקַמֵּץ. זֶה הַמְקַמֵּץ צוֹאָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. זֶה הַבּוּרְסִי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַתְניתָא אָמְרָה. זֶה הַמְקַמֵּץ צוֹאָה. דְּתַנִינָן וְהַמְקַמֵּץ הַבּוּרְסִי. וְצוֹרַף נְחוֹשֶׁת. שְׁמוּאֵל אָמַר. מַּתִיךְ נְחוֹשֶׁת מֵעִיקָּרוֹ.

תַּנֵּי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. פָּגַע בִּי זָקֵן אֶחָד מוּכֶּה שְׁחִין מִצִּיפּוֹרִין. אָמַר לִי. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי שְׁחִין הֵן וְאֵין לָךְ קָשֶׁה מִכּוּלָּם וְשֶׁהָאִשָּׁה רָעָה לֹו אֶלָּא רִאְתָן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וּבוֹ לָקָה פַרְעֹה הָרָשָׁע. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַינַגַּע יי אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדוֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ וגו׳. אָמַר רִבִּי בֶּרֶכְיָה. עַל דֶּטָלְמֵסֶן לְמַגַּע בְּסֹמָה דְמַטְרוֹנָה. אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים מִינֵי אֲרָזִים הֵן וּמִכּוּלָּן לֹא פֵּירַשׁ הַכָּתוּב אֶלָּא שֶׁבַע בִּלְבַד. הָדָא הוּא דִכְתִיב אֶתַּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁיטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָּר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּיו. בְּרוֹשׁ בַּרְתָּא. תִּדְהָר אִדְרָא. וּתְאַשּׁוּר פִּיקְסִינָה. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן. אַלּוֹנִים עַרְמוֹנִים אַלְמוֹגִים. אַלּוֹנִים בְּלוּטִים. עַרְמוֹנִים דּוּלְבֵּי. אַלְמוּגִּים אֲלֹוִים.