תלמוד ירושלמי - מסכת מכות · פרק ב׳ הלכה ד׳

3 קטעים. טקסט התלמוד הירושלמי לפי מהדורת גוגנהיימר, בעברית מנוקדת.

מכות · פרק ב׳ הלכה ד׳
א׳
משנה: זָרַק אֶת הָאֶבֶן לַחֲצֵירוֹ וְהָרַג אִם יֵשׁ רְשׁוּת לַנִּיזָּק לִיכָּנֵס לְשָׁם גּוֹלֶה. וְאִם לָאו אֵינוֹ גוֹלֶה. שֶׁנֶּאֱמַר וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר. מָה הַיַּעַר רְשׁוּת לַנִּיזָּק וְלַמַּזִּיק לִיכָּנֵס לְשָׁם. יָצָא חֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵין רְשׁוּת לַנִּיזָּק וְלַמַּזִּיק לִיכָּנֵס לְשָׁם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מַה חֲטָבַת עֵצִים רְשׁוּת. יָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין:
ב׳
הלכה: זָרַק אֶת הָאֶבֶן לַחֲבירוֹ כול׳. אָמַר רִבִּי יַנַּאיִ טַבָּח שֶׁהוּא מְקַצֵּב וְהִיכָּה בֵּין מִלְּמַעֲלָה בֵין מִלְּמַטָּה גּוֹלֶה. וְאַתְיָיא כַּיי דָּמַר רִבִּי הוּנָא. טַבָּח שֶׁהוּא מְקַצֵּב וְהִכָּה לְפָנָיו לְמַטָּן גּוּלֶה לְמַעֲלָן אֵינוֹ גוֹלֶה. לְאַחֲרָיו לְמַעֲלָן גּוֹלֶה לְמַטָּן אֵינוֹ גוֹלֶה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. כָּל מִילָּה וּמִילָּה לְדַעְתֵּיהּ. יָשַׁב לוֹ עַל גַּבֵּי מִיטָּה בַיּוֹם וְאֵין דֶּרֶךְ הַתִּינּוֹק לִינָּתֵן עַל גַּבֵּי מִיטָּה בַיּוֹם גּוֹלֶה. בַּלַּיְלָה וְדֶרֶךְ הַתִּינּוֹק הַנָּתוּן עַל גַּבֵּי מִיטָּה בַּלַּיְלָה אֵינוֹ גּוֹלֶה. יָשַׁב לֹו עַל גַּבֵּי עֲרִיסָה בַיּוֹם וְדֶרֶךְ הַתִּינּוֹק לִינָּתֵן עַל גַּבֵּי עֲרִיסָה בַיּוֹם אֵינוֹ גּוֹלֶה. בַּלַּיְלָה וְאֵין דֶּרֶךְ הַתִּינּוֹק לִינָּתֵן עַל גַּבֵּי עֲרִיסָה בַלַּיְלָה גּוֹלֶה.
ג׳
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. הָיָה עוֹמֵד וּמְבַקֵּעַ עֵצִים בַּחֲצֵירוֹ וְנִכְנַס הַפּוֹעֵל לִיטּוֹל שְׂכָרוֹ נִתְזָה הַבְּקַעַת עָלָיו וְהִזִּיקַתּוּ חַיָיב. וְאִם מֵת אֵינוֹ גוֹלֶה. שֶׁאֵינוֹ כְיַעַר. תַּנֵּי רִבִּי חֲנִינָה פָטוּר. וְלֹא פְלִיגִין. מַה דָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. בְּשֶׁלֹּא רָאוּ אוֹתוֹ. וּמַה דְתַנֵּי רִבִּי חִיָיה. בְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ. אִם בְּשֶׁלֹּא רָאוּ אוֹתוֹ כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הִיכָּנֵס חַיָיב. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. פָטוּר. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הִיכָּנֵס צָרִיךְ לְשַׁמֵּר אֶת עַצְמוֹ. וְאִית דְּבָעְי מֵימַר. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הִיכָּנֵס נַעֲשִׂית כַּחֲצַר שׁוּתָפִין. רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַשׁוּתָפִין קוֹנִין זֶה מִזֶּה בְחָצֵר. וּמַמְחִין זֶה עַל יְדֵי זֶה בְחָצֵר. וְחַיָיבִין זֶה בְנִיזְקֵי זֶה. וְלֹא כֵן אָמַר רַב. מְמַלֵּא אֶת כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. וְזוֹ אֵינָהּ מְמַלְּאָה אֶת כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. מִכֵּיוָן שֶׁדַּרְכָּן לְהַלֵּךְ בְּחָצֵר כְּמִי שֶׁהִיא מְמַלֵּא אֶת כָּל הֶחָצֵר.

מקור: תלמוד ירושלמי, מהדורת גוגנהיימר, רישיון CC BY. sefaria.org

על ההלכה הזו

תלמוד ירושלמי מכות פרק ב׳ הלכה ד׳, מתוך מסכת מכות. התלמוד הירושלמי הוא תלמוד ארץ ישראל - דיוני האמוראים על המשנה כפי שנערכו בישיבות הגליל, פרק אחר פרק והלכה אחר הלכה. הטקסט מוצג לפי מהדורת גוגנהיימר המנוקדת.
מקור: תלמוד ירושלמי, מהדורת גוגנהיימר, רישיון CC BY