תלמוד ירושלמי - מסכת מגילה · פרק ד׳ הלכה י״א

משנה: מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן נִקְרָא וְלֹא מִיתַּרְגֵּם. מַעֲשֵׂה תָּמָר נִקְרָא וּמִיתַּרְגֵּם. מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן נִקְרָא וּמִיתַּרְגֵּם. וְהַשֵּׁנִי נִקְרָא וְלֹא מִיתַּרְגֵּם. בִּרְכַּת כֹּהֲנִים וּמַעֲשֵׂה דָּוִד וְאַמְנוֹן לֹא נִיקְרִין וְלֹא מִיתַּרְגְּמִין.

הלכה: אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם. מַה שָׂכָר נָטְלוּ עַל כָּךְ. לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם.

אֵי זֶהוּ מַעֲשֶׂה עֵגֶל הַשֵּׁינִי. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִוֵי. מִתְּשׁוּבָה שֶׁהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת אַהֶרֹן עַד כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם. חֲנַנְיָה בַּר שֶׁלֶמְיָה בְשֵׁם רַב. מִתְּשׁוּבָה שֶׁהֵשִׁיב אַהֶרֹן אֶת מֹשֶׁה עַד כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא. וּמָחָא יי יַת עַמָּא עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן. רִבִּי מַר עוּקְבַּן בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. לֹא דוֹמֶה גְנַאי יָחִיד בְּצִיבּוּר לִגְנַיי צִיבּוּר בְּצִיבּוּר.

וְאַתְיָיא כַּהִיא דְאָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ בְשֵׁם רַב חוּנָה. בִּרְכוֹת כֹּהֶנִים נִקְרָאוֹת וְלֹא מִיתַּרְגְּמוֹת. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. מַה טַעַם. אָמַר לֵיהּ. כֹּה תְבָרֲכוּ. לִבְרָכָה נִיתְנָה. לֹא נִיתְנָה לִקֵרִיאָה.