תלמוד ירושלמי - מסכת מועד קטן · פרק ג׳ הלכה ב׳

משנה: וְאֵילּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָיה. וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין. וְהַמְנוּדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים. וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לֶחָכָם וְהוּתַּר. מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּרִים וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָג וְכָל הָעוֹלִין מִטּוּמְאָה לְטַהֲרָה הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין וּשְׁאָר כָּל אָדָם אֲסוּרִין:

הלכה: תַּנֵּי. בַּלְנָרֵי נָשִׁים מוּתָּר לְכַבְּסָן בַּמּוֹעֵד. הִיא בַּלְנָרֵי נָשִׁים הִיא בַּלְנָרֵי אֲנָשִׁים. מָהּוּ בַּלֵנָרֵי נָשִׁים. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָמְרֵי. אַנְטִינַיָיא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חָלוּק אֶחָד מוּתָּר לְכַבְּסוֹ בַּמּוֹעֵד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וּבִלְחוּד תְּרֵיי. דִּיהֵא שְׁלַח חַד וְלָבַשׁ חַד. בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. בִּגְדֵי קְטַנִּים מַהֶן. אֲמַר לוֹן. כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חְלוּק אֶחָד. בָּעוּן קוֹמוֹי. תַּנִּינָן. אֵין קוֹרְעִין וְלֹא חוֹלְצִין וְלֹא מַבְרִין אֶלָּא קְרוֹבָיו שֶׁלְמֵת. הֲוָות מַטְלָתֵיהּ זְעִירָא וּקְרִיבוֹיי בְּעָן מֵיעוֹל לְגַבֵּיהּ. מָהוּ דְּיַתְבוּן פַּלְגּוֹן מִן לְגֵיו וּפַלְגּוֹן מִן לַבַר. אֲמַר לוֹן. יַיעֲלוֹן פַּלְגּוֹן יוֹמָא דֵין וּפַלְגּוֹן לְמָחָר. אָמַר רִבִּי מָנָא. הֵן דַּהֲוִינָן סָבְרִין דּוּ מֵקַלְלָהּ חֲמִר.

תַּנֵּי. מִטְפְּחוֹת סַפָּרִים אֵין מְכַבְּסִין אוֹתָן בְּמֵי רַגְלַיִם. אֲבָל מְכַבְּסִין אוֹתָן בְּנֶתֶר וּבוֹרִית מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.