תלמוד ירושלמי - מסכת ראש השנה · פרק ג׳ הלכה ט׳

משנה: כַּיּוֹצֵא בוֹ וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׁה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וגו׳. וְכִי נָחָשׁ מֵמִית וּמְחַיֶיה. כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי לְמַעְלָן וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִיבָּן לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְרַפְּאִין וְאִם לָאו הָיוּ נִמּוֹקִין.

הלכה: אָמַר רִבִּי יָסָא. בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נֶאֱמַר עֲשֵׂה לְךָ. בִּשְׁלֹשָׁה פִּירֵשׁ וְאֶחָד לֹא פִירֵשׁ. עֲשֵׂה לְךָ תֵּיבַת עֲצֵי גוֹפֶר. עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצ‍וֹצְרוֹת כֶּסֶף. עֲשֵׂה לְךָ חַ‍רְבוֹת צוּרִים. עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף לֹא פִירֵשׁ. אָמַר מֹשֶׁה. עִיקָּרָהּ לֹא נחש הוּא. לִפִיכָךְ וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחוֹשֶׁת. מִיכָּן הָיָה רִבִּי מֵאִיר דּוֹרֵשׁ שֵׁמוֹת. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה שְׁמֵיהּ כִּידוֹר. אֲמַר לוֹן רִבִּי מֵאִיר. הוֹבֵּא לְכוֹן מִינֵּיהּ. בַּר נַשׁ בִּישׁ הוּא. כִּי דוֹר תַּהְפּוּכוֹת הֵמָּה.

רִבִּי לִֵוי בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. וְהָיָה הַנְּשׁוּךְ אֵין כְּתוּב כָּאן אֶלָּא כָּל הַנָּשׁוּךְ. אֲפִילוּ נְשִׁיכַת כֶּלֶב. אֲפִילוּ נְשִׁיכַת נָחָשׁ. וְלֹא דַמְיָא. נְשִׁיכַת כֶּלֶב וְרָאָה. נְשִׁיכַת נָחָשׁ וְהִבִּיט. רִבִּי יוּדָה גוֹזְרַיָּא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. נְשִׁיכַת כֶּלֶב שֶׁאֵינוֹ מִמִּינוּ. וְרָאָה. נְשִׁיכַת נָחָשׁ שֶׁהוּא מִמִּינוֹ. וְהִבִּיט. וְרַבָּנִן אָ‍מְרֵי. נְשִׁיכַת כֶּלֶב שֶׁאֵינוֹ מְחַלְחֵל. וְרָאָה. נְשִׁיכַת נָחָשׁ שֶׁהוּא מְחַלְחֵל. וְהִבִּיט.