תלמוד ירושלמי - מסכת תענית · פרק ג׳ הלכה ח׳

משנה: וְעַל אֵילּוּ מַתְרִיעִין בַּשַּׁבָּת עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גוֹיִם אוֹ נָהָר וְעַל הַסְּפִינָה הַמִּיטָּרֶפֶת בַּיָּם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְעֶזְרָה אֲבָל לֹא לִצְעָקָה. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר אַף עַל הַדֶּבֶר וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

הלכה: רַב אָמַר. עֲנֵנִי יי עֲנֵנִי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְעֶזְרָה אֲבָל לֹא לִצְעָקָה. וְהָא תַנָּיָיא קַדְמִיָיא סְבַר מֵימַר. אֲפִילוּ לִצְעָקָה.

לֵוִי בֶּן סִיסִי בָאוּ הַגַּיְיסוֹת לְעִירוֹ. נָטַל סֵפְר תּוֹרָה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַגַּג. אָמַר. רִבּוֹן הָעוֹלָמִים. אִין בָּטְלִית חָדָא מִילָּה מִן הָדֵין סֵפֶר אוֹרַיְתָא יַיעֲלוּן לוֹן. וְאִין לָא יִיזְלוּן לוֹן. מִיַּד אִיתְבְּעוּן וְלָא אִשְׁתַּכְּחוּן. תַּלְמִידֵיהּ עֲבַד כֵּן. יָבְשָׁת יָדֵיהּ וְאָזְלוּן לוֹן. תַּלְמִיד תַּלְמִידֵיהּ עֲבַד כֵּן. לָא יָבְשָׁת יָדֵיהּ וְלָא אָזְלוּן לוֹן. לוֹמַר שֶׁאֵין שׁוֹטֶה נִפְגַּע וְלֹא בְשַׂר הַמֵּת מַרְגִּישׁ בָּאוּזְמֵל.