דָּוִד בֶּן יִשַׁי, משבט יהודה מבית לחם, נמשח בידי שמואל בנעוריו, ״וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד״ (שמואל א טז). כנער הכה את גלית הפלשתי בקלע ואבן, ״כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה״ (שמואל א יז), ויצא שמו בישראל.
לאחר שנים של בריחה מפני שאול, מלך דוד תחילה בחברון על יהודה, ואחר כך על כל ישראל. הוא כבש את ירושלים ועשה אותה לעיר מלכותו, והעלה אליה את ארון ה' (שמואל ב ה-ו). ה' כרת עמו ברית שמלכותו תיכון לעד (שמואל ב ז).
דוד ניהל מלחמות והרחיב את הממלכה, אך גם עברו עליו משברים, ובהם פרשת בת שבע ומרד אבשלום בנו. הוא נודע כמשורר, ורבים ממזמורי תהילים מיוחסים לו. לפני מותו העביר את המלוכה לשלמה (מלכים א ב). בתנ״ך הוא אבי שושלת המלוכה שממנה עתיד לצאת המשיח.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של דָּוִד הַמֶּלֶךְ בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.