מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מבני בנימין, ישב בשושן הבירה, וגידל את אסתר בת דודו. הוא ישב בשער המלך, ושם גילה את מזימת בגתן ותרש להרוג את המלך, וההצלה נרשמה בספר הזכרונות (אסתר ב).
מרדכי סירב לכרוע ולהשתחוות להמן, ובשל כך זמם המן להשמיד את כל היהודים. מרדכי לבש שק ואפר, והפציר באסתר לפעול למען עמהּ (אסתר ג-ד).
לאחר מפלת המן, זכה מרדכי לכבוד ולמעמד ״מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ״, ״גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו״ (אסתר י). הוא ואסתר תיקנו את ימי הפורים. בתנ״ך הוא סמל ההנהגה, הנאמנות לזהות היהודית והדאגה לכלל.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.