נֹחַ היה, לפי הכתוב, ״אִישׁ צַדִּיק תָּמִים... אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ״ (בראשית ו). כשראה ה' שנתמלאה הארץ חמס, החליט להביא מבול על הארץ, ובחר בנח ובמשפחתו להינצל. ה' ציווה על נח לבנות תיבה ולהכניס אליה מכל החי, זכר ונקבה.
המבול ירד ארבעים יום וארבעים לילה, ומי המבול גברו על הארץ. נח, בניו שֵׁם, חָם וָיֶפֶת, נשותיהם והחיות ניצלו בתיבה (בראשית ז). לאחר שחרבו המים, יצאו מן התיבה, ונח בנה מזבח לה'.
ה' כרת עם נח ברית שלא יביא עוד מבול לשחת הארץ, ונתן את הקשת בענן לאות הברית (בראשית ט). נח נטע כרם, וימיו היו תשע מאות וחמישים שנה. בתנ״ך נחשב נח לאב שממנו התפצלו כל אומות העולם לאחר המבול.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של נֹחַ בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.