חַוָּה היא האישה הראשונה בתנ״ך. לפי הכתוב, לאחר שלא נמצא לאדם ״עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ״, הפיל ה' תרדמה על האדם, ובנה אישה מאחת מצלעותיו (בראשית ב). האדם קרא לה בתחילה ״אִשָּׁה״, ״כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת״.
הנחש פיתה את חוה לאכול מעץ הדעת טוב ורע, באומרו ״לֹא מוֹת תְּמֻתוּן״. חוה ראתה כי טוב העץ למאכל, אכלה ממנו ונתנה גם לאישהּ. בעקבות החטא נגזר עליה עונש, וה' גירש את האדם ואשתו מגן עדן (בראשית ג).
לאחר הגירוש קרא לה האדם ״חַוָּה״, ״כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי״. חוה ילדה את קין ואת הבל, ולאחר הריגת הבל ילדה את שֵׁת (בראשית ד). דמותה מסמלת בתנ״ך את ראשית משפחת האדם.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של חַוָּה בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.