רִבְקָה, בתו של בתואל ואחות לבן, היא אשת יצחק. עבד אברהם פגש אותה על הבאר, וכשהשקתה אותו ואת גמליו הבין שהיא האישה המיועדת ליצחק (בראשית כד). בני משפחתה בירכוה, והיא הסכימה ללכת אחרי העבד אל ארץ כנען, ונעשתה אשת יצחק.
רבקה היתה עקרה, ויצחק העתיר עליה לה'. כשהרתה התרוצצו הבנים בקרבה, וה' אמר לה ״שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ... וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר״ (בראשית כה). היא ילדה את עשו ואת יעקב.
כשביקש יצחק לברך את עשו, פעלה רבקה כדי שיעקב יקבל את הברכה, ואף שלחה אותו אל לבן אחיה בחרן כדי להצילו מזעם עשו (בראשית כז). דמותה מצטיירת בתנ״ך כאם המזהה מי מבניה ראוי להמשיך את דרך האבות.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של רִבְקָה אִמֵּנוּ בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.