רוּת היתה אישה מואבייה, כלתה של נעמי. לאחר שמתו בעלהּ ואחיו, דבקה רות בחמותהּ נעמי ואמרה את דברי הנאמנות הידועים, ״אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ... עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי״ (רות א).
רות שבה עם נעמי לבית לחם, ויצאה ללקט בשדה בעז, קרוב משפחתו של אלימלך בעל נעמי. בעז נהג בה חסד, ובעצת נעמי ביקשה רות שיגאל אותה (רות ב-ג).
בעז גאל את נחלת המשפחה ונשא את רות לאישה. היא ילדה את עובד, ״הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד״ (רות ד). בתנ״ך היא סמל החסד והנאמנות, ואם השושלת שממנה יצא דוד המלך.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.