יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר

יָעֵל היתה אשת חבר הקיני. כאשר נס סיסרא מן המלחמה, פנה אל אוהלה, ויעל יצאה לקראתו, ״סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא״ (שופטים ד).

יעל כיסתה אותו והשקתהו חלב. כאשר נרדם מעייפות, לקחה את יתד האוהל ואת המקבת, ״וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ״, והמיתתו (שופטים ד).

בשירת דבורה משובחת יעל, ״תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל... מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ״ (שופטים ה). בתנ״ך היא סמל האומץ שהכריע את אויב ישראל.