מדרש אגדה · בראשית פרק ו׳

ויהי כי החל וגו'. נעשו חולין בעולם, לפי שהיו רשעים:

ויראו בני האלהים. בני הדיינים. ויש אומרים מלאכים ממש:

מכל אשר בחרו. שגוזלים נשי האנשים:

לא ידון רוחי באדם. כי הם בוזים דברי ואינם עושים כמו שנאמר כי דבר ה' בזה (במדבר טו לא):

והיו ימיו מאה ועשרים שנה. אמר ר' יוסף ק"כ שנה קודם שגילה הקב"ה שיביא מבול גזר על דור המבול שימותו ותלה להם הקב"ה כל הימים שהיה מתושלח חי שהיה לו להחיות מאה ועשרים שנה:

הנפלים היו בארץ. ולמה נקרא שמם נפלים, שהם גרמו לעולם להפילו, ועל כן נקרא שמם אנשי השם, שישום העולם במעשיהם הרעים:

וירא ה' כי רבה רעה וגו. נאמר כאן רבה, ונאמר בסדום רבה שנאמר כי רבה (בראשית יח כ) מה להלן נידונו באש ובגפרית, אף בני דור המבול נדונו באש ובגפרית, ומה כאן נדונו במים, אף אנשי סדום נדונו במים, וכה"א בצורות יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו (איוב כח י):

וינחם ה'. שנתחרט שעשה אדם בארץ, לפי שהלכו אחר מחשבות לבם:

ויתעצב אל לבו. שהיה כועס על התורה שמתחלת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד והוא לב, ותורה כלולה בלב, וגם בחוטי ציצית ל"ב חוטין, על כן אמרו מצות ציצית שקולה כנגד כל התורה:

ונח מצא חן. גם הוא היה נאסף עמהם אילולי שמצא חן בעיני ה':

אלה תולדת נח. נח לשמים ונח לבריות. כל מקום שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים, אלה פסל את הראשונים, וכאן פסל דור המבול שהם היו רשעים ונח ובניו היו צדיקים מהם:

תולדות נח. היה לו לומר נח הוליד שלשה בנים, למה נאמר תולדת נח, לפי שמעשיו הן תולדותיו, וכה"א פרי צדיק עץ חיים (משלי יא ל), ולמה כפל שמו, לפי שראה עולם בחורבנו, וראה אותו בישובו:

איש צדיק. לפי שעשה צדקות עם הבריות, שהיה מאכילם כל זמן שהיו בתיבה נקרא צדיק:

תמים. שנולד מהול, כמו שנאמר התהלך לפי והיה תמים (בראשי' יז א):

בדורותיו. ולא בדורות צדיקים. ויש אומרים עם רשעים היה צדיק שלא למד ממעשיהם, ואם היה בדור הצדיקים על אחת כמה וכמה שהיה צדיק:

את האלהים וגו'. הלך נח בדרכי האבות, כמו שנאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו (בראשית מח טו), שלא היו צריכים עוזרים להיותם צדיקים, אבל נח את האלהים התהלך נח, שאלמלי שהקב"ה תופס אותו לא היה יכול לעמוד:

ותשחת הארץ לפני האלהים. שהיו עובד ע"ז, כמו שנאמר פן תשחיתון ועשיתם [לכם] פסל (דברים ד טו):

ותמלא הארץ חמס. שהיו גזלנים, שנאמר גבולות ישיגו עדר גזלו וירע (איוב כד ב):

ד"א חמס. שהיו שופכים דמים, שנאמר מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי (יואל ד יט):

ד"א גילוי עריות, שנאמר ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו (מיכה ג ג):

כי השחית כל בשר. שהיו באים על כל חיה ומוציאים שכבת זרע למטה, שנאמר ושחת ארצה (בראשית לח ט):

עצי גפר. ולמה עצי גפר, לפי שדור המבול נידונו כגפרית, ונח היה ראוי לידון עמהם בגפרית, ולפי שמצא חן בעיני האלהים צוהו שיעשה התבה מעצי גפר, כדי לכפר עליו:

קנים תעשה את התבה. כל קן וקן היה עשר אמות על עשר אמות בגובה עשר אמות, והיו ארבע מאות וחמשים:

וכפרת אותה. יתקן, ובתיבת משה רבינו ע"ה כתוב ותחמרה בחמר ובזפת (שמות ב ג), זפת מבחוץ וחומר מבפנים, שלא היו המים קשים, אבל כאן שהיו המים חזקים, מבית ומחוץ בכפר:

ד"א בכפר. מלמד שכפרו ונתחייבו מיתה לשמים, וכיפרה עליו תיבתו, נאמר כאן בכפר, ונאמר להלן אם כפר יושת עליו (שמות כא ל). מה להלן כפרה, אף כאן כפרה:

וזה אשר תעשה אותה. למה אמר הקב"ה שיהיה אורך התיבה ורחבה וקומתה כך, כדי לכפר על כל עונותיו של נח שצריך להעמיד תולדות, צא מהם כ' שנה שהיתה גזרה על דור המבול שיאבדו בטרם שהודיע הקב"ה לנח הרי ת' פחות עשרים, והם כמדת התיבה, כי התיבה שלש מאות אמות ארכה וחמשים אמות רחבה ושלשים אמות קומתה, ותן להם ארכה מאה ועשרים שנה אולי יעשו תשובה וימחול להם:

צהר תעשה לתיבה. צוהו הקב"ה שיכניס עמו מרגליות שתהא מאירה להם כצהרים, מפני שהיתה התיבה חשוכה:

ד"א צהר תעשה. זה חלון שהיה פתוחה, ונח מביט ממנה מה שיעשה, ובימי גשמים שהם מ' יום היה צריך למרגלית, והחלון צריך לפתוח אחר מ' יום של גשמים:

תחתים שנים ושלשים. תחתים לזבל, שנים לבהמה, שלשים לנח ולבניו ולנשותיהם ולטהורים:

ואני הנני מביא. הקב"ה הסכים על המבול לבוא עליהם:

והקימותי את בריתי אתך. אלמלא שכרת הקב"ה ברית עמו לא היה יכול לעמוד:

אתה ובניך ואשתך. מלמד שאסרן בתשמיש המטה:

ומכל החי. מלמד שאפילו שדים נכנסו עמו בתיבה:

ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים. שעשה התיבה והכניס בה מאכלם: