וְאֵלּוּ כְשֵׁרוֹת בַּבְּהֵמָה. נִקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה. עַד כַּמָּה תֶּחְסַר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד כָּאִסָּר הָאִיטַלְקִי. נִפְחֲתָה הַגֻּלְגֹּלֶת וְלֹא נִקַּב קְרוּם שֶׁל מֹחַ, נִקַּב הַלֵּב וְלֹא לְבֵית חֲלָלוֹ, נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְלֹא נִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ, נִטְּלָה הַכָּבֵד וְנִשְׁתַּיֵּר הֵימֶנָּה כַזָּיִת, הַמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּקְּבוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה, נִטַּל הַטְּחוֹל, נִטְּלוּ הַכְּלָיוֹת, נִטַּל לְחִי הַתַּחְתּוֹן, נִטַּל הָאֵם שֶׁלָּהּ, וַחֲרוּתָה בִידֵי שָׁמָיִם. הַגְּלוּדָה, רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין:

ופסוקת הגרגרת. לרחבה ברובה. ואינה טריפה עד שיפסק רוב החלל. ועובי התנוך אינו משלים לרוב. ודוקא כשנפסקה לרחבה הוא דפסולה ברובה, אבל לארכה של קנה, אפילו לא נשתייר בה אלא חוליא אחת למעלה לצד הראש וחוליא אחת למטה סמוך לכנפי ריאה, כשרה, לפי שכל זמן שהבהמה מושכת צוארה יותר הסדק מתמעט ואינו נראה:

ואלו כשרות בבהמה ניקבה הגרגרת או כו': אם ניקבה הגרגרת נקבים מפולשים אבל לא חסר מגופה שום דבר כמו שנוקב במחט בעור כל אותן נקבים מצטרפים אם יש בכולן שיעור רוב הגרגרת טרפה ואם יש באותן הנקבים חסרון או אם חסר ממנה רצועות ארוכות רואים אם עולה כלל השבירה מה שחסר מגופה יותר מכאיסר טרפה ואם היא כאיסר מצומצם או פחות כשרה ואם נסדקה לארכה ולא חסר מגופה כלום אפילו לא נשתייר אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשרה והבן במאמרי משהו למטה שכוונתי לומר שיהא אותו משהו מוסיף על המקום מן הגרגרת שדינו כדין הריאה כמו שזכרנו: ומה שאמרו נפחתה הגלגלת היא שנסדקה ולא נתרצצה וכבר זכרנו פעמים ששיעור האיסר משקל ארבעה גרגרי שעורים ועביו כראוי וצורתו עגולה: ומה שאמר בכבד נשתייר ממנה כבר אמרנו איזה שיעור ישתייר ממנה ובאיזה מקום ואז תהיה כשרה. ומה שאמר נטלו הכליות שנעדרו בבת אחת וכן אם לא נמצאת אלא כוליא א' או נמצאו ג' כליות הרי היא כשרה ואם נמצאת אותה האחת או כל א' מהב' פחותה מאד קטנה מגרגיר הפול בצאן ובעזים או פחותה מגרגיר הענב בבקר טריפה אע"פ שלא נמצאו כל עיקר היתה כשירה ונקב הכוליא אין שואלין עליו ואם נמצאת בה מוגלא טרפה ואם נמצאו בה מים צלולים ואינם סרוחים הרי היא כשרה: והאם הוא הרחם: וחרותה בידי שמים המפחדת מהדברים הטבעיים כגון שתראה ברק או ששמעה רעם או אירע לה חולי שיוליד לה פחד עד שתייבש ריאתה כשירה אבל אם הפחיד אותה אדם או ראתה בהמה ששוחטין אותה ופחדה עד שהגיע לפרק הזה טרפה וידוע סבת הפחד כמו שאני אומר וזה שימלאו כלי חרס שוע באבר לבן מים קרים ונותנין שם הריאה אם היה בימות החמה ואם היה בימות הגשמים יהא הכלי אדום העין וממלאין אותו מים חמים ונותנים שם הריאה ומשהין אותה שם עשרים וארבע שעות אם חזרה לענינה הטבעי הרי היא בידי שמים וכשירה ואם לאו הרי היא בידי אדם וטרפה וסבת מה שהתנו שיהא הכלי לבן או אדום מה שאומר והוא שלהכלי חרס שלהן באותו הזמן כפי אותן המלאכות המפורסמות באותו הזמן היה הלבן מזיע והאדום אינו מזיע וידוע שהכלי שהוא מזיע מתקררים בו המים ולפי שהוא צריך אל מים קרים בימות החמה התנה שיהא הכלי לבן מזיע וזו היא נקודה פליאה ודע אותה לך: והואיל וזכרנו ענין יובש הריאה נדבר בגוונים דע שהריאה השחורה היא כעין הדיו. והאדומה כעין הבשר וצורתו: והירוקה כעין כרכום חריע הנקרא עצפור או כעין חלמון ביצה: והכרתי כעין כשותא והוא עשב הצומח בין החטים וכל אלו החמשה גוונים טרפותם במשהו: והתכלת כעין הכחול האדום והכרתן כעין של כרתי או הירוק בתכלית כמו פני האדם החולה הרי הוא כשירה ואפילו היה על פני כולה ואינה טריפה באלו הגוונים אלא אחר נפיחה והמירוס בידים אם עמד הגונא כעין האיסור אסור. וגלודה היא שנפשטה עורה כולו מעליה וכל זמן שישתייר מן העור רחב סלע לאורך שלשלת השדרה כולו עד שיהיו כל החוליות מכוסין הרי זו כשירה ואם יהיה כל העור במקומו ונפשט ממנו רחב סלע על פני כל השדרה האי זו אסורה הנה נתבאר לך מה שפרשנו שהלכה כרבן גמליאל ואין הלכה כר"מ:

ואלו כשרות בבהמה. כולהו צריכי כדפרשינן בריש פירקין:

נפחתה הגלגולת ולא ניקב קרום של מוח. עיין מ"ש במשנה ג' פ"ב דאהלות:

[*שניקבו זה לתוך זה. עיין מ"ש במשנה דלעיל בד"ה שנקבו לחוץ וכו' בס"ד:

ניטל הטחול וכו'. כתב הר"ב אבל ניקב כו' טרפה שעל ידי הנקב הוא הולך ומוסיף מכאוב והחולי רב בגופה. רש"י. ועיין במשנה ה' פ"ו דבכורות]:

ניטלו הכליות. כתב הר"ב אבל הכוליא שהקטינה מחמת חולי. כי חזינן שהקרום שלה כווץ. הר"ן. [*ומ"ש הר"ב. כענבה פי' רש"ל כמשמעו ענבה ממש דלא כפי' שבב"י סי' מ"ד]:

וחרותה בידי שמים. כתב הר"ב והיכי ידעינן כו' מביא כלי חרס לבנים וממלאן כו' ובגמרא [נ"ה ע"ב] הנהו דכרי דצמיק ריאה דידהו כו' בקייטא אייתי משיכלי חורי ומלינהו וכו'. ומשום דהרבה היו. קאמר נמי דמייתי הרבה כלים והר"ב נמשך ג"כ בזה לפרש בלשון רבים:

הגלודה. פי' הר"ב שהופשט עורה כו' ואם נפשט ממנה רוחב סלע על פני כל השדרה. דאילו על מקצת השדרה וכל העור קיים מתירין. דודאי היכא דניטל כל העור בעינן שנשתייר רוחב סלע על פני השדרה ממש מפני שאין שם עור שיציל זולת זה. אבל ביש עור אחר מצטרף להציל כגון זו שכל שאר עור הגוף קיים. אין הדעת נותנת כשניטל העור מקום חוליא א' או ב' שתטרף. כי אם בכולן ורובן ככולן ב"י סי' נ"ט בשם הרשב"א:

וחכמים פוסלין. איכא טובא בפרקין ובפ' דלקמן משנה ו' דתני בל' פסול. והכוונה דטרפה: