הַכַּדּוּמִין הָאַשְׁקְלוֹנִין שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְהָאֻנְקְלִי שֶׁלָּהֶן קַיֶּמֶת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. הַמַּעְבֵּר, וְהַמַּזְרֶה, וְהַמַּגּוֹב, וְכֵן מַסְרֵק שֶׁל רֹאשׁ שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מִשִּׁנֵּיהֶן, וַעֲשָׂאָן שֶׁל מַתֶּכֶת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דְּבַר חִדּוּשׁ חִדְּשׁוּ סוֹפְרִים, וְאֵין לִי מָה אָשִׁיב:

הסמוך ליד. חזי למלאכה טפי. אבל הסמוך לראש, ירא שמא יחתוך ידו. ואין הלכה כר׳ יוסי:

כדומים. הן אונקליות יוציאו בו הכלי כאשר נפל בבור ותמונתו מפורסם וזה שהיא עגולה מברזל שלשלאות ואונקליות הרבה תלויות על הכף העגולה אורך כל אחד מהן כמו אמה ובקצה כל אחד מהשלשלאות אונקלי: האשקלונין. מיוחסות לאשקלון: והמעבר והמזרה והמגוב. ג' מיני כלי הגורן כדמיון כף האדם יבורו בו החטים והשעורים מהתבן ויתחלפו שמותם לפי התחלפות תמונתם כי מהן רוב השינים יבוררו בו החטים בסוף הענין וממנו מעט השינים אין לה כ"א שלש שינים לבד יבוררו בו החטים בתחלת הענין מהתבן הגס והוא המעבר ורבת שינים ממנה המזרה והיותר רב השינים מהן נקרא מגוב: ומסרק. ידוע: ואין לי מה אשיב. ר"ל שלא אוכל להשיב על זה המאמר ולא לקבלו כפשוטו אבל הוא מסופק:

הכדומין. פי' הר"ב עץ גדול כו' ותולין כו' צלוחיות של מים. כלומר צלוחיות מלאים מים. וכן הוא בפי' הר"ש. והערוך ערך אונקליות:

והמגוב. כן הנוסח בכל הספרים וכן העתיק הר"ש. גם הרמב"ם בפירושו. ואע"ג שבדפוס ישן נמצא בפי' הרמב"ם המגוג. וממנה העתיק הר"ב המגוג. אבל גירסא זו אינה נכונה שהרי גם בחבורו [פ"ד מה"כ הלכה ז] העתיק המגוב. וכן הגי' עוד במשנה סוף מס' טבול יום [מ"ו] וכך העתיק שם הר"ב: