כֵּלִים כ״ב · ח׳

שִׁדָּה שֶׁנִּטַּל הָעֶלְיוֹן, טְמֵאָה מִפְּנֵי הַתַּחְתּוֹן. נִטַּל הַתַּחְתּוֹן, טְמֵאָה מִפְּנֵי הָעֶלְיוֹן. נִטַּל הָעֶלְיוֹן וְהַתַּחְתּוֹן, רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא מִפְּנֵי הַדַּפִּין, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. יְשִׁיבַת הַסַּתָּת, טָמֵא מִדְרָס:

על המשנה הזו

משנה כֵּלִים כ״ב ח׳, מתוך מסכת כֵּלִים שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

זאת השידה היא המוכנת לה בית קבול בעליונה ובו בית קבול בשפלותה: והדפין. הן הדפין אשר בצדדין: וישיבת הסתת. המקום אשר ישב בו המסתת והוא יכין לו מקום ישב בו בקצה העץ ואבן על הקצה האחר והלכה כחכמים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

שידה שניטל העליון טמאה מפני התחתון כו'. צריך לומר שתמונת שידה משונה הרבה מתמונת תיבה. הואיל וחלוקים הן מאד בדיניהן. כמו שנשנה לענין תיבה במשנה ז וט דפי"ט:

ישיבת הסתת. לשון הר"ב מסתת אבנים והוא מתקן לו מקום לשבת בקצה האחד מהאבן כו'. ותימה דכלי אבנים אין להם טומאה אפי' מדרס כמו שכתב הר"ב בסוף פרקין ולעיל רפ"י ולשון הרמב"ם מקום ישב בו בקצה העץ [ויסתת] האבן על קצה האחר ובחבורו פכ"ה קצת הקורה שמתקן המסתת את האבן לישב עליו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל