בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּכֹהֵן נִמְלָךְ. אֲבָל בְּכֹהֵן שֶׁאֵינוֹ נִמְלָךְ, אַחַת לָזוֹ וְאַחַת לָזוֹ, שְׁתַּיִם לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, שָׁלשׁ לָזוֹ וְשָׁלשׁ לָזוֹ, עָשָׂה כֻלָּן לְמַעְלָה, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. כֻּלָּן לְמַטָּן, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. חֶצְיָם לְמַעְלָה וְחֶצְיָם לְמַטָּה, אֶת שֶׁלְּמַעְלָה, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל, וְאֶת שֶׁלְּמַטָּה, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל:

במה דברים אמורים בכהן נמלך. אפירקא קמא קאי. והכי קאמרינן, במה דברים אמורים דחטאת שנתערבה בעולה שכולם ימותו, וכן אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו דהמועט כשר, הני מילי בכהן שבא להמלך ולשאול איך משפטן. אבל בכהן שאינו נמלך ועשה לדעת עצמו קן שלם למעלה לאשה אחת, עולה כשרה וחטאת פסולה. ואם עשה קן שלם למטה, חטאת כשרה ועולה פסולה. הלכך, אחת לזו ואחת לזו שתים לזו כו׳ ועשה כולן למעלה, מחצה כשר דהיינו עולות, ומחצה פסול היינו חטאות. ואם עשה כולן למטה, חטאות כשרות ועולות פסולות. וכל פרקא קמא מיירי לכתחילה, והאי פרקא מיירי בדיעבד. ובאחת לזו ושתים לזו דאמרן לעיל בנמלך המועט כשר, הכא בלא נמלך המרובה כשר, כיון שעשה חציין למעלה וחציין למטה. כיצד, הרי שמאחת לזו עשה אותו קן של אשה למעלה ומשני קינין של אשה אחרת עשה פרידה אחת מהן למעלה כדי שיהיו חציין למעלה, ונשארו שלש פרידות למטה, הרי כשר שתי עולות למעלה ושתי חטאות למטה, הרי שני קינין כשרים ושלישי פסול, וזהו המרובה כשר. וכן שתים לזו ושלש לזו, מן השני קינים יש ארבע פרידות למעלה, ועוד לקח פרידה אחת מן השלשה קינין, הרי חמש פרידות למעלה וחמש פרידות למטה, מן החמש פרידות של מעלה יש שלש עולות, ושלמטה שלש חטאות, הרי שלשה קינין כשרים, וזהו המרובה כשר, ומיהו עשר לזו ומאה לזו, אי אפשר למצוא בענין זה לפי שהן זוגות, וצריך לומר דהמרובה כשר דתנן במתניתין אינו חוזר אלא לאחת לזו ושתים לזו כו׳ שאינן זוגות, ואיידי דתנן לעיל בכהאי גוונא המועט כשר, תנא נמי בכהאי גוונא המרובה כשר באינו נמלך. ומיהו אף בעשר לזו ומאה לזו המרובה כשר, שאין פסול מהן אלא עשרה קינים, דשמא כל הקינים של אשה אחת למעלה ונפסלו החטאות, או כולן למטה ונפסלו העולות, ועל כרחך עשרה קינים שלימים פסולים:

בד"א בכהן נמלך אבל בכהן שאינו כו': זה שהוציא מן הכלל הוא שב על הלכה רביעית מן הפרק הראשון שאמר המועט כשר לפיכך אמר שאין זה אלא בכהן נמלך אם עשה חצין למעלה וחצין למטה אבל כהן שאינו נמלך אלא עושה לרצונו למעלה ולמטה כשר המרובה והוא מגיד מאיזה טעם יהיה כן ואמר שכל זמן שאפשר ליחלק הכלל המעורב ואין בעופות מאשה האחת בשני החצאין יחד הרי כשעשה חצין למטה וחצין למעלה המחצה כשר ומחצה פסול לפי שאנו אומרים אפשר לעופות של אחת כולן היו למעלן או למטן שחציו לעולם כשר וזה אפשר להיות כל זמן שיהיה מנין כנגד מנין ליחלק בשני חצאין מקריבין החצי למעלה וחצי למטה ושלא יהיו מקצת העופות שהקריבו למעלה ומקצת מה שהקריבו למטה משל אשה אחת אלא אפשר שהיו כולן מאשה אחת או המחצית שנעשה באחד משני הצדדין וכל זמן שאי אפשר ליחלק הכלל המעורב ולעשות חציו למעלה וחציו למטה אלא כשעופות האחת כבר נעשה מהם למעלה ולמטה הרי הרוב כשר לפי שבעלת הרוב היא שנעשה מעופות שלה למעלה ולמטה הכרח ואי אפשר זה אלא כשיהא מנין יותר מהמנין שכנגדו וביאור זה שיהיו לרחל שתי עופות וללאה ארבעה ונתערבו כולן והקריבו מהם שלשה למעלה ושלשה למטה הרי בהכרח שלאה בעלת הארבעה כבר נעשה מעופות שלה למעלה ולמטה ולפי שנשתתפה בשני הצדדין אמרו שכל עופותיה כשרים ומה שנעשה מהם למעלה היא עולה ומה שנעשה מהם למטה הוא חטאת הואיל והכהן לא שאל רשות ממנה כפי מה שהעמדנו דברינו כולו בכהן שאינו נמלך אלא עושה חטאת מה שירצה ועולה מה שירצה:

במה דברים אמורים בכהן נמלך. כתב הר"ב אפרקא קמא קאי והכי קאמרינן בד"א דחטאת שנתערבה בעולה שכולם ימותו. וכ"כ המפרש ומשום מתני' ג' הוא דנקטי הכי דהא הכא בסתומה אנן קיימין. ולשון הרמב"ם זה [בד"א] הוא שב על הלכה רביעית מן הפרק הראשון שאמר המועט כשר:

אבל בכהן שאינו נמלך. פי' הר"ב ועשה לדעת עצמו קן שלם למעלה לאשה אחת כו'. ומסיים המפרש וכיון שקנין אלו לשתי נשים יביאו קן אחד בשותפות ויתנו ביניהן כו' ודוקא קן שלם למעלה כו' כמ"ש הר"ב בסוף מתני' וכולה פרקין כמ"ד בעלי חיים אינן נדחין ומשום הכי אי אקריב ארצי ועיין מ"ש במ"ח פרק ט' דפסחים: