מן הכרוב אסור באיספרגוס מן האיספרגוס כו':אספרגוס קוראים המים ששולקים בהן הירקות אי זה ירק שיהיה והוא רוצה לומר בכאן באמרו אספרגוס המים ששולקים בו הכרוב. גריסין שם נופל על הפולים הטחונים. ומקפה שם התבשיל אי זה התבשיל שיהיה הלא תראה שהם קוראים תבשיל הפולין מקפה של גריסין ואשישין עדשים טחונים ואין הלכה כרבי יוסי בכל מה שאמר:
אספרגוס. פירש אחר שכתב הר"ב שהם המים ששלקו בהם הכרוב כ"פ הרמב"ם וז"ל אספרגוס קוראים המים ששולקים בהם הירקות איזו ירק שיהיה והוא ר"ל בכאן באמרו אספרגוס המים ששולקים בהן הכרוב. ע"כ. ובחיבורו מסיים שהרי מי שלקות כשלקות. ע"כ. וצריך לחלק בין אספרגוס שהם מי שליקה לציר שהוא מי מליחה דבדג דגים אע"פ שאמר שאיני טועם תנן דמותר בציר. ואפילו לפי מ"ש במשנה ד' דמחמירין ואוסרים הציר היוצא ממנו אחר שנדר. ה"מ הואיל ואמר שאיני טועם אבל בלאו הכי לא. ואפשר דבל' בני אדם כשאומר כרוב ר"ל אספרגוס כמו כרוב עצמו ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:
הגריסין. שם נופל על הפולים הטחונים. הרמב"ם:
המקפה. פירש הר"ב תבשיל עב של קטנית כו' ופול נמי מין קטנית הוא כמו שהוא בפרק דלקמן משנה ב'. וז"ל הרמב"ם מקפה שם התבשיל איזה תבשיל שיהיה הלא תראה שהם קוראים תבשיל הפולים מקפה של גריסין:
מן המקפה מותר בגריסין. וכן מן האשישים מותר בעדשים דברי הכל. רש"י:
חטה חטים שאיני טועם וכו'. כתב הר"ב חטה משמע פת אפויה חטים משמע לכוס. וז"ל הר"ן דפת חטה מיקרי דחד גופא נמי הוא. ובירושלמי ארחא דבר נשא מחמי פתאנקטא ומימר בריך דברא הדא חטתא. חטים משמע לכוס מפני שאדם כוסס חטים חלוקים יחד:
ר' יהודה חומר וכו'. ולא פליג את"ק וכן רשב"ג בברייתא תני ללישנא דת"ק ור"י ופסקו הרמב"ם בפ"ט מה"נ ואל תתמה על ל' ר"י אומר דמשמע דפליג שהרבה שנויים במשנה כיוצא בזה ול"פ וכתבתי' בפ"ג דבכורים:
