הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן, מֻתָּר בְּיֵין תַּפּוּחִים. מִן הַשֶּׁמֶן, מֻתָּר בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין. מִן הַדְּבַשׁ, מֻתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים. מִן הַחֹמֶץ, מֻתָּר בְּחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת. מִן הַכְּרֵשִׁין, מֻתָּר בְּקַפְלוֹטוֹת. מִן הַיָּרָק, מֻתָּר בְּיַרְקוֹת הַשָּׂדֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁם לְוָאי:

הנודר מן היין מותר ביין תפוחים מן השמן כו':שם לווי שם מחובר ר"ל שזה לא יודע אלא במה שנתחבר בו והוא אמנם נשבע בדבר שנודע בזה השם בלא שם מחובר: ושומשמין נקרא בערבי אלסמ"ס וכרשין כרתי. וקפלוטות שם הכרתין שבארץ ישראל:

מן השמן. משמע שמן זית להכי מותר בשמן שומשמין. רש"י:

מן הדבש מותר בדבש תמרים. שסתם דבש אינו אלא דבש דבורים. טור סימן רי"ז:

מן הירק מותר בירקות שדה. כתב הר"ב אבל בשביעית לפי שאין ירקות גינה מצויין כו' ירקות סתם הוו ירקות שדה. ומיהו לפי מה שכתב הר"ב במשנה ה' פ"ו דשביעית שהיו מביאין ירק מח"ל הנודר בשביעית מן הירק אסור בכל ירק לפי שמסתפקין מזה ומזה ולא אמרו דנודר בשביעית שאינו במשמע אלא בירקות שדה אלא במקום שאין מביאין ירק מח"ל ופלוגתא דתנאי הוא אי מביאין אי לא משום גוש עפר ארץ העמים שנדבק בירק ונמצא עכשיו שהר"ב שמפר' התם סתם שהיו מביאין וכו' והכא מפרש אליבא דמ"ד שאין מביאין הוו תרתי דסתרן אהדדי וכתנאי:

לווי. פירש הר"ב חבור. כמו הפעם ילוה אישי אלי (בראשית כ״ט:ל״ד):