מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ, לֹא יְגַבְּלֵם בְּטִיט, שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּטְלוּ. פָּרָה שֶׁשָּׁתָת מֵי חַטָּאת, בְּשָׂרָהּ טָמֵא מֵעֵת לְעֵת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּטְלוּ בְמֵעֶיהָ:

יניחנה בחמה והטל עולה. שדרך הטל לעלות כנגד החמה. וכן הוא אומר (שמות ט״ז) ויהי בבוקר ותעל שכבת הטל. ואין הלכה כר׳ אליעזר:

עוד יתבאר לך בזה הפרק שמי חטאת שנפסלו מטמאין ולזה אמר לא יגבלם בטיט לפי שזה מוכן למי שיגע בזה הטיט והוא לא ידע שיטמא ור' יהודה אומר מעת שנתערבו בטיט בטל דינם ולא יטמאו ואמרו בספרי חטאת היא (במדבר יט) מכאן אמרו פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא מעת לעת ר"ל שאם נשחטה אחר זה בפחות מכ"ד שעות בשרה טמא ואם נשחטה אחר כ"ד שעות מעת שתותה בשרה טהור וקבל מופת על זה מאמרו כי דינה משפט החטאת ואפי' נשתנה בחלל הפרה או נתערב בעפר ואין הלכה כרבי יהודה בשני המאמרים:

שנפסלו. דמטמאין כדלקמן מ"ח:

שלא יעשם תקלה לאחרים. וכן פרה ששתת כו' כתב הרמב"ם דיליף ליה מאמרו (היא) כי דינם משפט החטאת. ואפילו נשתנו בחלל הפרה או נתערבו בעפר:

בשרה טמא. אבל אדם וכלים לא דאין מטמאין אלא טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין. פ"ק דפסחים דף י"ח. ועיין בפי' הר"ב במ"ח:

מעת לעת. עיין במ"ז פי"א דאהלות:

רבי יהודה אומר בטלו. ואפילו טומאה קלה לא מטמאין. משום דה"ל משקה סרוח. גמרא שם. וכתב הרמב"ם בסוף הל' פרה [הלכה ז'] שנאמר למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורין אינן בטלין. אבל בזמן ששתאתן פרה בטלו. שהרי אינן שמורין. ע"כ. ולהלכה העתיק דברי רבי יהודה דסיפא. ודלא כמ"ש בפירושו. ואחריו נמשך הר"ב וכתב הכ"מ משום דבספרי ובפ"ב דמקואות דל"ח זקנים ר"י הגלילי ור"ע כולהו ס"ל כר"י. ע"כ. ונמצא כתוב בתשובת הגאונים בשם רב צמח בר פלטוי