שְׁנֵי שְׁבִילִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, הָלַךְ בְּאַחַד מֵהֶם וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וְנֶאֱכְלוּ, הִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וְטָהַר, וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. אִם קַיָּמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּלוּיוֹת. אִם לֹא טָהַר בֵּינְתַיִם, הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרֵפוּ:

כזית מן המת. מטמא באוהל. ונבילה אינה מטמאה באוהל:

כבר ביארנו שהשביל לא יהיה טמא אלא בטומאת מת ולזה אמר הזה ושנה וטבל. והשניות ישרפו ביאר שאינן ספק אחר שנכנס בשני השבילין יחד ואחד מהן ודאי טמא:

שני שבילים. ברה"ר. הר"ש:

וטהר. כך העתיק הרמב"ם ברפי"ט מהא"ה. כלומר שטהר בהערב שמש. ולענין תרומה. דטבול יום פוסל התרומה מדאורייתא. כדפירש הר"ב בסוף זבים. ובס"א ל"ג כלל ובמשנה בגמ' הגירסא טהור]: