הַשֶּׁרֶץ וְהַצְּפַרְדֵּעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, נָגַע בְּאַחַד מֵהֶם וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וְנֶאֱכְלוּ, טָבַל, נָגַע בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. אִם קַיָּמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּלוּיוֹת. אִם לֹא טָבַל בֵּינְתַיִם, הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרֵפוּ:

עצם מן המת. מטמא בהיסט, ועצם דנבילה טהור:

זה מבואר וזה הדין הוא כמו הדין הקודם ואמנם [משמיענו] (כוונת) [זה] הדין בטומאת השביל והמשפט בטומאת מגע שהכל משפט אחד ואפי' לר' יוסי שאומר דרכו של אדם להלוך ואין דרכו ליגע:

השרץ והצפרדע ברה"ר נגע כו'. זה הדין כמו הדין הקודם (ואמנם משמיענו) זה הדין בטומאת השביל והמשפט בטומאת מגע (שהכל) משפט אחד. ואפילו לר' יוסי שאומר דרכו של אדם להלוך ואין דרכו ליגע. רמב"ם: