שִׁעוּר תְּרוּמָה, עַיִן יָפָה, אֶחָד מֵאַרְבָּעִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִשְּׁלֹשִׁים. וְהַבֵּינוֹנִית, מֵחֲמִשִּׁים. וְהָרָעָה, מִשִּׁשִּׁים. תָּרַם וְעָלָה בְיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, תְּרוּמָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרֹם. חָזַר וְהוֹסִיף, חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת. עָלָה בְיָדוֹ מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד, בְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל וּבְמִנְיָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף:

עין יפה. פי' נדבת לב ועין רעה הפך כלומר כילות וכמו מה שאמרו ב"ש עין יפה אחד משלשים כמו כן אמרו בינונית מארבעים ורעה מחמשים ואמרו תרומה תרי ממאה: ואמרו חזר והוסיף חייב במעשרות. ענינו כי התרומה אינה חייבת במעשרות ומה שנשאר אחר הוצאת התרומה הוא חייב במעשרות בלי ספק ולפיכך אם הוסיף על התרומה הראשונה יתחייב להוציא מאותו תוספת מעשרות ואז יאכלנה הכהן: ואמרם כמות שהוא למוד. ענינו שמותר לו להוציא התרומה שניה שהיא תוספת תרומה כמו שמנהגו לשער זרעו במדה או במנין או במשקל וזה אסור לעשות בתחלה כמו שאמרנו אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין:

ורבי יהודה אומר שמותר לו להוציא ממנו תוספת תרומה שלא מן המוקף ר"ל ממקום אחר וזה אסור לעשותו לכתחלה ר"ל שיוציא אדם תרומה ממקום אחד על הפירות שהם במקום אחר אבל יוציא התרומה מן המוקף רצה לומר ממה שהוא תוך הקף מקום אחד ומן הדברים שנשנו אצלנו פעמים לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ואין הלכה כרבי יהודה:

עין יפה אחת מארבעים. פי' הר"ש בשם ירושלמי דכתיב (יחזקאל מה) זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחמר החטים וששיתם האיפה מחמר שעורים וחומר שלשים סאים ואיפה שלשה סאים נמצא ששית האיפה חצי סאה. וששיתם היינו תרי ששית תן תרי ששית על חד ששית. הוו סאה ומחצה לשני חומרים לחומר חטים ולחומר שעורים הוי אחד מארבעים:

ב"ש אומרים משלשים. דרשי ב' ששיות מחומר דהיינו סאה משלשים סאין:

והבינונית מחמשים. דכתיב (במדבר ל״א:ל׳) וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל מה שאתה אוחז הרי הוא כזה מה זה מחמשים אף [מה] שתאחז במקום אחר מחמשים והיינו מדה בינונית שהיא ברוב בני אדם ולכך ראוי לומר על מדה זו כל מה וכו'. ולב"ש דבינונית אחד ממ' מדרשא דלעיל תן ששית *) על ששית והך דקרא דהכא לעין רעה וכל מה וכו' לומר שלא תפחות פחות מזה השיעור:

והרעה מששים. דדרשינן נמי ששית האיפה מחומר חטים לחודיה וששית האיפה חצי סאה. והוא חלק ששים מחומר שהוא ל' סאין:

[*במדה כו'. פי' הר"ב דלא אמרו לתרום מאומד. היינו בפרק קמא משנה ז]:

מוקף. ר"ל מה שהוא תוך היקף מקום אחד. הרמב"ם. ועיין מ"ש במשנה ה פ"ד דביצה: