פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אִם לֹא נָתַן, לֹא עִכֵּב. אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדָּשֶׁן:

שחיטתן בצפון. עולה, בהדיא כתיב בה (שם א׳) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. חטאת, כתיב בה (שם ו) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. אשם, כתיב ביה (שם ז) במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם:

פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שחיטתן כו': כבר בארנו בפרק שלפני זה שפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין הם כלם חטאות וקרבן צבור ולמדנו דינם במתן דמים וזולתו מפר כהן משיח ר"ל פר שנגתו שנאמר בו והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח העולה קטרת הסמים לפני ה' אשר באוהל מועד ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה וכמו כן אמר בפר העלם. ולמדנו שעיר עבודת כוכבים מפר כהן משיח כמו שנזכר ולפיכך מה שאמר בכאן ודמן טעון הזייה על הפרכת תהיה הזייה מקור ולא תהא הכוונה הזאה אחת רק ההזאה ממנין ידוע שהוא ז' הזאות כמו שנתבאר:

פרים הנשרפים. לשון הר"ב פר העלם ופר כהן משוח. ענינם נשנה במסכת הוריות ועיין בסמוך:

ושעירים הנשרפים. לשון הר"ב שעירי ע"ז שהוקשו לפר העלם. כמ"ש במ"ב פ' דלעיל וגם לשון רש"י דנקט לעיל פר העלם אף על גב דשעירים בלשון רבים. וטעמא דשעירים בלשון רבים דקי"ל דשאר שבטים מביאין על ידיהם כדאיתא בספ"ק דהוריות. וביומא פ"ה ד' נ' תניא כה"ג. והקשו התוס' דה"ל למתני (פר) [פרי העלם דבר] נמי בלשון רבים. שהרי כמו כן כל השבטים מביאין. ותירצו דאתי למטעי למימר דאיירי נמי בפר שמביא צבור בע"ז. וזה אינו דההוא עולה הוי ע"כ:

אלו ואלו כו'. לשון הר"ב ובפרים הנשרפים כתיב על שפך הדשן ישרף. והשתא הוקשו כדלעיל שם. רש"י: