שלא לפנות אחר עבודת אלילים לא במחשבה ולא בדבור ולא בהבטה

שֶׁלֹּא לִפְנוֹת אַחַר עֲבוֹדַת אֱלִילִים לֹא בְּמַחְשָׁבָה וְלֹא בְּדִבּוּר וְלֹא בְּהַבָּטָה - שֶׁלֹּא לִפְנוֹת אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה בְּמַחְשָׁבָה אוֹ בְּדִבּוּר וְלֹא אֲפִלּוּ בִּרְאִיָּה לְבַד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא מִתּוֹךְ כָּךְ לַעֲבֹד אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט ד) אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּסִּפְרָא (קדושים א יא) אִם פּוֹנֶה אַתָּה אַחֲרֵיהֶם אַתָּה עוֹשֶׂה אוֹתָן אֱלֹהוֹת, כְּלוֹמַר אִם אַתָּה מִתְעַסֵּק בְּעִנְיָנֶיהָ כְּלוֹמַר, לְהַרְהֵר אַחֲרֵי הַשִּׁגְעוֹנוֹת אֲשֶׁר יֹאמְרוּ הַמַּאֲמִינִים בָּהּ, שֶׁמַּזָּל פְּלוֹנִי אוֹ כּוֹכָב פְּלוֹנִי יַעֲשֶׂה פְּעֻלָּה כֵּן, וְכֵן בִּקְטֹרֶת פְּלוֹנִית אוֹ בַּעֲבוֹדָה פְּלוֹנִית, אוֹ תַּבִּיט תָּמִיד בַּצּוּרוֹת שֶׁעוֹשִׂין עוֹבְדֶיהָ כְּדֵי לָדַעַת אֵיכוּת עֲבוֹדָתָהּ, מִכָּל זֶה יִהְיֶה סִבָּה, שֶׁתִּהְיֶה נִפְתֶּה אַחֲרֶיהָ וְתַעַבְדֶהָ.

וּבְפֵרוּשׁ נֶאֱמַר שָׁם בַּסִּפְרָא, שֶׁאֲפִלּוּ הַהַבָּטָה לְבַד אֲסוּרָה, שֶׁאָמְרוּ שָׁם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַל תִּפְנֶה לִרְאוֹתָן. וְהָעִנְיָן מִן הַטַּעַם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהוּא סִבָּה לִרְאוֹת אוֹתָהּ וְלִטְעוֹת אַחֲרֶיהָ, וְכֵן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַטֵּל חֵלֶק מֵהַזְּמַן וְיִתְעַסֵּק בְּאוֹתָם הַהֲבָלִים, וְהָאָדָם אֵינֶנּוּ נִבְרָא רַק לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּשַׁבָּת פֶּרֶק שׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵרוֹ (קמט, א) וּדְיוֹקְנֵי עַצְמָהּ אֲפִלּוּ בַּחוֹל אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים. מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אַל תְּפַנּוּ אֵל מִדַּעְתְּכֶם.

וְנִכְפַּל לָאו זֶה, כְּלוֹמַר בְּאִסּוּר הַמַּחְשָׁבָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא טז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם וְגוֹ'. כְּלוֹמַר שֶׁאִם יַרְבֶּה לִבְּךָ לַחְשֹׁב בָּהּ, יִהְיֶה סִבָּה לִנְטוֹתְךָ מִן הַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה וּלְהִתְעַסֵּק בַּעֲבוֹדָתָהּ, וְעוֹד נֶאֱמַר בְּזֶה הָעִנְיָן (שם ד יט) וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ וְגוֹ'. שֶׁאֵין הָעִנְיָן שֶׁלֹּא יִשָּׂא הָאָדָם רֹאשׁוֹ וְיַבִּיט בַּשָּׁמַיִם, אֲבָל הַכַּוָּנָה בַּדָּבָר שֶׁלֹּא יַבִּיט בָּהֶם בְּעֵין הַלֵּב לָדַעַת כֹּחָן וְעִנְיָנָן, כְּדֵי לְעָבְדָן, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר (שם יב ל) וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי וְגוֹ'. שֶׁיִּמְנָעֵנוּ הַכָּתוּב מִלִּשְׁאֹל עַל אֵיכוּת עֲבוֹדָתָהּ, לְפִי שֶׁכָּל זֶה הוּא סִבָּה לִטְעוֹת בָּהּ.

שֹׁרֶשׁ רִחוּק עֲבוֹדָה זָרָה יָדוּעַ לְכָל אָדָם.

דִּינֵי הַמִּצְוָה וּפְרָטֶיהָ, יִתְבָּאֲרוּ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת בַּגְּמָרָא בְּפִזּוּר, שֶׁהִזְהִירוּנוּ בּוֹ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יב ב) שֶׁלֹּא לְהַרְהֵר בְּמַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא מַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה בִּלְבַד אֲסוּרָה, אֶלָּא כָּל מַחְשָׁבָה הַגּוֹרֶמֶת לוֹ לָאָדָם לַעֲקֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה. וּבְפֵרוּשׁ הִזְהִיר הַכָּתוּב עַל זֶה דִּכְתִיב (במדבר טו לט) וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין מ, א) שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַשֵּׁב לְיִשְׂרָאֵל מַחֲשֶׁבֶת עֲבֵרָה כְּמַעֲשֶׂה, חוּץ מִמַּחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהִיא נֶחְשֶׁבֶת לוֹ לָאָדָם כְּמַעֲשֵׂה [הלכות ע"א פ"ב].

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וּפָנָה אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה בְּדֶרֶךְ שֶׁיְּהֵא עוֹשֶׂה בָּהּ מַעֲשֶׂה לוֹקֶה (עי' רמב"ם סנהדרין יט ד).