שלא נקדיש בעלי מומין למזבח

שֶׁלֹּא נַקְדִּישׁ בַּעֲלֵי מוּמִין לַמִּזְבֵּחַ - שֶׁלֹּא נַקְדִּישׁ בַּעֲלֵי מוּמִים לְהַקְרִיבָם לַמִּזְבֵּחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִקְרִיבָם, בַּהֶקְדֵּשׁ לְבַד יֵשׁ אִסּוּר לָאו, וְעַל הַהֶקְדֵּשׁ לְבַד נֶאֱמַר (ויקרא כב כ) כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ, מִשּׁוּם בַּל תַּקְדִּישׁ (תמורה ו א).

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה (מצוה רעז) בְּלָאו שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בַּעַל מוּם בַּהֵיכָל כֻּלּוֹ, וְעַיֵּן בְּמִצְוַת הַקָּרְבָּן (מצוה רפו) לִהְיוֹת תָּמִים וּמָצָאתָ שָׁם כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ.

וְדִינֵי הַמִּצְוָה, כְּלוֹמַר, מָה הֵן הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין וּמָה אֵינָן פּוֹסְלִין, כָּתַבְתִּי מֵהֶן קְצָת מִזֶּה לְמַעְלָה (מצוה רעה) בְּלָאו שֶׁלֹּא יַעֲבֹד כֹּהֵן בַּעַל מוּם בַּעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ. וְהַכֹּל בַּאֲרֻכָּה בְּמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת [ה' איסורי מזבח פ"א].

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. כָּל הָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְהִקְדִּישׁ בַּעַל מוּם וַאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה עָבַר עַל לָאו זֶה. וּמִן הַנִּרְאֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּזֶה מַלְקוּת, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, אֲבָל רָאִיתִי הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (איסורי מזבח א ב) שֶׁכָּתַב הַמַּקְדִּישׁ בַּעַל מוּם לוֹקֶה, וְאוּלַי יַעֲשֵׂהוּ כְּמֵמִיר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַלְקוּת וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, שֶׁזֶּה וְזֶה הֶקְדֵּשׁ הוּא, וְאֵלָיו נִשְׁמַע וְתוֹרָה נְבַקֵּשׁ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת הוּא (מלאכי ב ז).