מצות הקרבן להיות תמים

מִצְוַת הַקָּרְבָּן לִהְיוֹת תָּמִים - שֶׁיִּהְיֶה כָּל קָרְבָּן שֶׁנַּקְרִיבֵהוּ שָׁלֵם בְּמִינוֹ מִן הַמּוּמִין שֶׁבָּאוּ בַּכָּתוּב וּמֵאוֹתָן שֶׁבָּאָה הַקַּבָּלָה עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם מוּמִין, וְהוּא מָה שֶׁנֶּאֱמַר עַל זֶה (ויקרא כב כא) תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן, וְאָמְרוּ בַּסִּפְרָא (אמור ז ט) תָּמִים יִהְיֶה מִצְוַת עֲשֵׂה וְהֵבִיאוּ רְאָיָה (מנחות פז א) עַל הֱיוֹת הַנְּסָכִים וְסָלְתָּם וְשַׁמְנָם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת מֵהַהֶפְסֵד, מִדִּכְתִיב (במדבר כח לא) תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם.

שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה נִגְלֶה, עִם מָה שֶׁהִקְדַּמְנוּ לְמַעְלָה, בְּעִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת עַל צַד הַפְּשָׁט, שֶׁהֵם לְעוֹרֵר וּלְכַוֵּן מַחְשֶׁבֶת בְּנֵי אִישׁ אֶל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כִּי הָאָדָם מִתְפַּעֵל בְּכֹחַ מַעֲשָׂיו, עַל כֵּן רָאוּי עַל כָּל פָּנִים לִהְיוֹת הַקָּרְבָּן בְּלִי מוּם, כִּי מְזִמּוֹת בֶּן אָדָם לֹא יָנוּחוּ וְלֹא יִתְפַּשְּׁטוּ בַּמִּין הַפָּחוּת כְּמוֹ בֶּחָשׁוּב, כִּי הַלְּבָבוֹת יִתְעוֹרְרוּ בֶּחָשׁוּב וּבַשָּׁלֵם בְּמִינוֹ יוֹתֵר, וְזֶה דָּבָר יָדוּעַ לְכָל מֵבִין.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. הַמּוּמִין שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם איסורי מזבח א ב) שֶׁפּוֹסְלִין בַּקָּרְבָּן, שֶׁהֵם שִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה, חֲמִשִּׁים מֵהֶם, בֵּין בָּאָדָם בֵּין בַּבְּהֵמָה, וְהָעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, מְיֻחָדִים בַּבְּהֵמָה וְאֵינָן רְאוּיִין לִהְיוֹת בָּאָדָם. וּכְמוֹ כֵן יֵשׁ מוּמִין שֶׁהֵם מְיֻחָדִים בָּאָדָם שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לִהְיוֹת בַּבְּהֵמָה וְהֵן תִּשְׁעִים, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּסֵדֶר זֶה (מצוה רעה) גַּבֵּי מוּמִין הַפּוֹסְלִין בְּכֹהֵן. וְכֵן מָה שֶׁחִלְּקוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין קל, א) בֵּין מוּם קָבוּעַ לְמוּם עוֹבֵר, וּמָה שֶׁאָמְרוּ (זבחים קטז, א) שֶׁאֵין הַמּוּמִין פּוֹסְלִין בְּקָרְבַּן עוֹף, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶן תָּמִים זָכָר. וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמוּמִין קְטַנִּים, אֲבָל עוֹף שֶׁיָּבַשׁ גַּפּוֹ אוֹ נִסְמֵית עֵינוֹ אוֹ נִקְטְעָה רַגְלוֹ אָסוּר לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שְׁמִינִי מִמְּנָחוֹת (ה' איסורי מזבח פ"א).

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן הַבַּיִת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְשָׁחַט אוֹ זָרַק הַדָּם אוֹ הִקְטִיר הָאֵמוּרִין מִבְּהֵמָה בַּעֲלַת מוּם עַל הַמִּזְבֵּחַ, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל לָאו, וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם (מצוה רפח רצ), וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (שם א ד) נִמְצֵאתָ לָמֵד, שֶׁאִם הִקְדִּישׁ בַּעַל מוּם וּשְׁחָטוֹ וְזָרַק דָּמוֹ וְהִקְטִיר אֵמוּרָיו עַל הַמִּזְבֵּחַ לוֹקֶה אַרְבַּע מַלְקוּיוֹת, וְעַל מָה שֶׁאָמַר שֶׁאִם הִקְדִּישׁ לוֹקֶה צָרִיךְ עִיּוּן.