שלא נשחט בעל מום לשם קרבן

שֶׁלֹּא נִשְׁחַט בַּעַל מוּם לְשֵׁם קָרְבָּן - שֶׁלֹּא נִשְׁחַט בַּעֲלֵי מוּמִים לְשֵׁם קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב כב) לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיְיָ; וּלְשׁוֹן סִפְרָא (אמור ז א) לֹא תַקְרִיבוּ מִשּׁוּם בַּל תִּשְׁחַט. כָּל עִנְיַן מִצְוָה זוֹ, מְפֹרָשׁ בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת לָהּ. אֲבָל אֵין לַחְשֹׁב אִסּוּר זֶה עִם הַנּוֹהֲגִים הַיּוֹם, לְפִי שֶׁאֵין לָנוּ מִקְדָּשׁ בַּעֲוֹנֹתֵינוּ לִשְׁחֹט שָׁם קָרְבְּנוֹתֵינוּ.