מצוה שכ״ח · תרי"ג מצוותמצות לא תעשה

שלא נקצר ספיחים בשנה השביעית

ספר החינוך

שלא נקצר ספיחים בשנה השביעית

ספר החינוך · המאה ה־13

שֶׁלֹּא נִקְצֹר סְפִיחִים בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית - שֶׁלֹּא נִקְצֹר מָה שֶׁתַּצְמִיחַ הָאָרֶץ מֵעַצְמָהּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית. וְלֹא מָה שֶׁתַּצְמִיחַ בְּשָׁנָה זוֹ מִמָּה שֶׁנִּזְרַע בָּהּ בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְזֶהוּ נִקְרָא סָפִיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצֹר. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁלֹּא נִקְצֹר אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָנוּ קוֹצְרִים תְּבוּאָתֵנוּ בִּשְׁאָר שָׁנִים (עי' סהמ"צ ל"ת רכב), אֲבָל מִכָּל מָקוֹם, אֲכִילָתוֹ הֻתְּרָה לָנוּ, וּבִלְבַד שֶׁנֹּאכְלֵהוּ דֶּרֶךְ הֶפְקֵר, כְּלוֹמַר בְּלִי הֲכָנָה, וּכְמוֹ שֶׁנְּפָרֵשׁ בַּמִּצְוָה שֶׁלְּפָנֵינוּ (מצוה שכט), כִּי לֹא תַּקְפִּיד הַתּוֹרָה בִּדְבָרִים אֵלּוּ, זוּלָתִי שֶׁיֵּרָאֶה מִמַּעֲשֵׂה הָאָדָם בְּכָל עִנְיַן שָׁנָה זוֹ כְּאִלּוּ אֵין דָּבָר מְיֻחָד בִּרְשׁוּתוֹ, רַק שֶׁהַכֹּל בִּרְשׁוּת אֲדוֹן הַכֹּל, וּכְמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּעִנְיָן זֶה בְּאִם כֶּסֶף תַּלְוֶה (במצוה פד).

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שביעית פ"ד מ"ב), שֶׁאֲפִלּוּ עָבַר אָדָם וְנָטַע שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית וְצִמְּחָה פֵּרוֹתֶיהָ מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה מִדְּאוֹרַיְתָא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְצֹר כְּדֶרֶךְ הַקּוֹצְרִים בְּכָל שְׁאָר שָׁנִים שֶׁקּוֹצְרִים כָּל הַשָּׂדֶה וּמְעַמְּרִין כְּרִי וְדָשִׁין בַּבָּקָר, אֶלָּא הַדִּין הוּא מִדְּאוֹרַיְתָא לִקְצֹר מְעַט מְעַט וְלַחְבֹּט וְלֶאֱכֹל, אֲבָל חֲכָמִים גָּזְרוּ לִהְיוֹת הַסְּפִיחִין אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה, מִפְּנֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה שֶׁיִּזְרְעוּ גִּנָּתָם בַּסְּתָיו וְיֹאמְרוּ סְפִיחִין הֵן, וּגְזֵרָה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא בִּירָקוֹת וּתְבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת, שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְזָרְעָן, אֲבָל פֵּרוֹת הָאִילָנוֹת וְהָעֲשָׂבִים, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְזָרְעָן מֻתָּרִין (עי רמב"ם שמיטה ויובל פ"ד).

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד מִן הַתּוֹרָה, וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שָׁם, וּלְעִנְיַן שְׁאָר מְקוֹמוֹת הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי (מצוה פד). וְהָעוֹבֵר עַל זֶה בִּזְמַן הַבַּיִת וְקָצַר תְּבוּאָה שֶׁזָּרַע כְּדֶרֶךְ הַקּוֹצְרִים, כְּגוֹן שֶׁקָּצַר אֶת כָּל הַשָּׂדֶה וְהֶעֱמִיד כְּרִי וְדָשׁ בַּבָּקָר כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹשִׂים בִּשְׁאָר שָׁנִים לוֹקֶה. וְהַמְּלַקֵּט מִסְּפִיחֵי תְּבוּאוֹת הַנִּזְרָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָצַר הַכֹּל בְּיַחַד מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, שֶׁחֲכָמִים גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

שלא נקצר ספיחים בשנה השביעית היא מצוה שכ״ח מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות לא תעשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה.