מצוה לנגש את הנכרי

מִצְוָה לִנְגֹּשׂ אֶת הַנָּכְרִי - לִנְגֹּשׂ הַנָּכְרִי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁיִּפְרַע מָה שֶׁהוּא חַיָּב לָנוּ, וְלֹא נַחְמֹל וּנְרַחֵם עָלָיו לְהַאֲרִיךְ לוֹ הַמִּלְוָה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים טו ג) אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ. וְכֵן אָמְרוּ בְּסִפְרֵי אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. שֶׁלֹּא נְלַמֵּד נַפְשׁוֹתֵינוּ לַחְמֹל וּלְרַחֵם עֲלֵיהֶם, לְמַעַן לֹא נִמָּשֵׁךְ אַחַר מַעֲשֵׂיהֶם וְאַחַר עֲצָתָם בְּשׁוּם דָּבָר. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב (בספר המצוות שרש ו) שֶׁאֵין זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה כְּלָל, אֲבָל עִנְיַן הַכָּתוּב לְהַזְהִיר עַל הַחֶמְלָה בְּיִשְׂרָאֵל בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְאָמַר אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וְלֹא אָחִיךָ, וְהוּא לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה, דְּקַיְמָא לַן, שֶׁהוּא כְּמוֹ עֲשֵׂה, וְהַלָּאו הַמְּבֹאָר בּוֹ כְּמוֹ כֵן, וּלְאָחִיךְ לֹא תִּגֹּשׂ. וְכֵן הָעִנְיָן מַמָּשׁ בְּאִסּוּר רִבִּית, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּסֵדֶר כִּי תֵצֵא (מצוה תקעג) בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.

דִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּלוּלִים בְּבֵאוּר בַּכָּתוּב לְפִי דַּעְתִּי.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְהֶאֱרִיךְ זְמַן פִּרְעוֹנוֹ מִן הַנָּכְרִי עַל צַד הַחֶמְלָה עָלָיו לְבַד, לֹא מִצַּד הַיִּרְאָה לַלֹּוֶה, אוֹ לְהֶפְסֵד חוֹבוֹ, אוֹ לְשׁוּם תּוֹעֶלֶת אַחֵר בִּטֵּל עֲשֵׂה לְדַעַת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וּלְדַעַת הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הַנּוֹגֵשׂ יִשְׂרָאֵל בְּחוֹבוֹ בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל לָאו, אֲבָל אֲרִיכוּת חוֹב לְנָכְרִי לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד.