מצוה ת״ק · תרי"ג מצוותמצות לא תעשה

שלא לשכן בארץ מצרים לעולם

ספר החינוך

שלא לשכן בארץ מצרים לעולם

ספר החינוך · המאה ה־13

שֶׁלֹּא לִשְׁכֹּן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעוֹלָם - שֶׁלֹּא נוֹסִיף לָשׁוּב בְּדֶרֶךְ מִצְרַיִם לְעוֹלָם. כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא נֵלֵךְ לִקְבֹּעַ דִּירָתֵנוּ בְּמִצְרַיִם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יז טז) וַיְיָ אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְנִכְפְּלָה הַמְּנִיעָה בָּזֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא בשלח יד יג) בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה תּוֹרָה שֶׁלֹּא לָשׁוּב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בִּשְׁלֹשָׁה חָזְרוּ, וּבִשְׁלָשְׁתָּן נֶעֶנְשׁוּ, וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת אֵלּוּ אֶחָד מֵהֶם הוּא שֶׁזָּכַרְנוּ, וְהַשֵּׁנִי הוּא (דברים כח סח) בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד וְגוֹ'. וְהַשְּׁלִישִׁי (שמות יד יג) כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ וְגוֹ'. וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַנִּגְלֶה שֶׁבּוֹ נִרְאֶה שֶׁיִּהְיֶה סִפּוּר, בָּאָה הַקַּבָּלָה עָלָיו, שֶׁהוּא מְנִיעָה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁאַנְשֵׁי מִצְרַיִם רָעִים וְחַטָּאִים, וְהָאֵל בָּרוּךְ הוּא הוֹצִיאָנוּ מִשָּׁם וּגְאָלָנוּ בַּחֲסָדָיו מִיָּדָם לְזַכּוֹתֵנוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הָאֱמֶת, וְרָצָה בְּטוּבוֹ הַגָּדוֹל עָלֵינוּ, לְבִלְתִּי נָשׁוּב עוֹד לְהִטַּמֵּא בְּתוֹכָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא נִלְמַד כְּפִירוֹתֵיהֶם, וְלֹא נֵלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם הַמְּגֻנִּים אֵצֶל תּוֹרָתֵנוּ הַשְּׁלֵמָה.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נא, ב), שֶׁלֹּא הָעִיר מִצְרַיִם לְבַדָּהּ הִיא, בִּכְלַל הָאִסּוּר, אֶלָּא אַף בְּכָל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא אָסוּר לִשְׁכֹּן, וּמִיָּם אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא בְּאֹרֶךְ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה וּבְרֹחַב אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה בְּאִסּוּר זֶה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים.

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְקָבַע דִּירָתוֹ שָׁם עָבַר עַל לָאו זֶה, אֲבָל אֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, לְפִי שֶׁבִּשְׁעַת הַכְּנִיסָה מֻתָּר הוּא, וּבְהִשְׁתַּקְּעוֹ שָׁם אֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (מלכים ה, ח) שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ, שֶׁאִם כָּבַשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי בֵּית דִּין אֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁמֻּתָּר יִהְיֶה לָנוּ לִשְׁכֹּן בָּהּ, וְדִבְרֵי פִי חָכָם חֵן.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

שלא לשכן בארץ מצרים לעולם היא מצוה ת״ק מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות לא תעשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה.