שלא לאכל מעשר שני באנינות

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּאֲנִינוּת - שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּאֲנִינוּת. וְעִנְיַן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּתַבְתִּיו בְּסֵדֶר רְאֵה אָנֹכִי (מצוה תעג). וְעִנְיַן הָאֲנִינוּת דְּאוֹרָיְתָא הוּא, מִי שֶׁמֵּת לוֹ אֶחָד מִקְּרוֹבָיו שֶׁהוּא חַיָּב לְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם, אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁיָּמוּת וְיִקְבְּרֶנּוּ נִקְרָא אוֹנֵן, וּבְפֵרוּשׁ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁיּוֹם מִיתָה וּקְבוּרָה בִּלְבַד הוּא עִקַּר הָאֲנִינוּת דְּאוֹרָיְתָא, וּבַיּוֹם דַּוְקָא וְלֹא בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י, יט) וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם. וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים ק ב) הַיּוֹם אָסוּר וּבַלַּיְלָה מֻתָּר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כו יד) לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ. לוֹמַר, שֶׁאִם אָכַל בַּאֲנִינוּת הָיָה עוֹבֵר. וְלֹא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּלְבַד אָסוּר לְאָכְלוֹ בַּאֲנִינוּת אֶלָּא אַף כָּל הַקֳּדָשִׁים, מִי שֶׁאֲכָלָן בַּאֲנִינוּת לוֹקֶה עֲלֵיהֶן (רמב"ם מעשר שני פ"ג ה"ז).

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהַקֳּדָשִׁים שֻׁלְחַן גָּבוֹהַּ הֵם, וְאֵין רָאוּי לְמִי שֶׁהוּא דּוֹאֵג וְכוֹאֵב מְאֹד בִּלְבָבוֹ לִקְרַב אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ, וְעַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (אסתר ד, ב) כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, כִּי בַּאֲכִילַת הַקֳּדָשִׁים תִּמָּצֵא כַּפָּרָה אֶל הַבְּעָלִים, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים נט, ב), כֹּהֲנִים אוֹכְלִין וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִין. וְאֵין סָפֵק, כִּי בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם, הָיוּ אוֹכְלִין אוֹתָם בְּכַוָּנָה וּבְדַעַת שְׁלֵמָה, וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם וְכָל תְּנוּעוֹתֵיהֶם נְכוֹנוֹת נֶגֶד הַשֵּׁם, וּבִהְיוֹת הָאָדָם צָעוּר דּוֹאֵג וְחָרֵד בְּיוֹם מוֹת קְרוֹבוֹ אֵין דַּעְתּוֹ וְכַוָּנָתוֹ מְיֻשֶּׁבֶת כְּלָל, וְעַל כֵּן אֵין רָאוּי לֶאֱכֹל קָדְשֵׁי שָׁמַיִם, וְכָשֵׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אוֹמְרוֹ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם שם), שֶׁאֵין חִיּוּב מַלְקוּת לְאוֹכֵל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּאֲנִינוּת אֶלָּא לְאוֹכֵל אוֹתוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, וּמָה שֶׁאָמְרוּ, שֶׁהָאוֹכֵל אוֹתוֹ בַּאֲנִינוּת דְּרַבָּנָן שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, וְאֵיזֶהוּ אֲנִינוּת דְּרַבָּנָן? זֶה הַלַּיְלָה שֶׁאַחַר יוֹם הַקְּבוּרָה, וְכֵן כָּל הַיָּמִים שֶׁיִּשְׁתַּהֶה הַמֵּת בֵּין יוֹם מִיתָה וּקְבוּרָה (רמב"ם שם ה"ו). וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה וּמִשְׁפְּטֵי הָאֲנִינוּת, מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שְׁמִינִי מִפְּסָחִים וְשֵׁנִי מִזְּבָחִים.

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בִּזְמַן הַבַּיִת, שֶׁהָיָה שָׁם מַעַשְׂרוֹת דְּאוֹרָיְתָא. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה בַּזְּמַן הַהוּא, וְאָכַל כַּזַּיִת קָדָשִׁים אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּאֲנִינוּת דְּאוֹרָיְתָא, לוֹקֶה.