שלא לאכל מעשר שני בטמאה

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּטֻמְאָה - שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּטֻמְאָה וַאֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם עַד שֶׁיִּפָּדֶה (רמב"ם בספהמ"צ ל"ת קנ), שֶׁהָעִקָּר אֶצְלֵנוּ שֶׁמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא פּוֹדִין אוֹתוֹ וַאֲפִילּוּ בִּירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת (יט, ב), וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כו יד) לֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, וְהוּא כְּאִלּוּ אָמַר לֹא תְּבַעֵר מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, כְּלוֹמַר לֹא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, כִּי אַחַר שֶׁהַשֵּׁם צִוָּנוּ שֶׁנֹּאמַר לֹא עָשִׂיתִי כֵּן וְכֵן, הֲרֵי הוּא כְאִלּוּ צִוָּנוּ לֹא תַעֲשֶׂה כֵּן, וּמִן הַטַּעַם הַזֶּה נַחְשֹׁב לְשׁוֹנוֹת אֵלּוּ שֶׁבְּפָסוּק זֶה לְלָאוִין, וְהִנֵּה סוֹף הַפָּסוּק אוֹמֵר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהָי, לוֹמַר, שֶׁהוּא הִזְהִירָנוּ עַל כָּל זֶה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַרְחָקַת הַטֻּמְאָה מִן הַקֹּדֶשׁ, כָּתַבְתִּי בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה מִן הַסֵּפֶר, מָה שֶׁיָּדַעְתִּי בּוֹ (עי' מצוה שסב).

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בספרי), לֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, בֵּין שֶׁאֲנִי טָמֵא וְהוּא טָהוֹר, בֵּין שֶׁאֲנִי טָהוֹר וְהוּא טָמֵא, כְּלוֹמַר שֶׁבְּכָל אֶחָד מִשְּׁנֵי צְדָדִין אֵלּוּ לוֹקִין עֲלֵיהֶן, וְהוּא שֶׁיֹּאכַל אוֹתוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהוּא מְקוֹם אֲכִילָתוֹ, שֶׁכֵּן פֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו אֶלָּא שָׁם, אֲבָל הָאוֹכְלוֹ בְּטֻמְאָה חוּץ לִירוּשָׁלַיִם אֵינוֹ לוֹקֶה עָלָיו, אֶלָּא מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת דְּרַבָּנָן. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִין בְּסוֹף מַכּוֹת (יט ב).

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בִּזְמַן הַבַּיִת, שֶׁהָיוּ לָנוּ מַעַשְׂרוֹת דְּאוֹרָיְתָא.