מדין לחץ את ישראל שבע שנים, ״וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד״. מלאך ה' נגלה לגִדְעוֹן בן יואש בעודו חובט חיטים, ואמר ״ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל... לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן״. גדעון תמה ״בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה״. הוא ביקש אות, וה' נתן לו אותות בגיזת הצמר. תחילה נצטווה להרוס את מזבח הבעל של אביו, ונקרא ״יְרֻבַּעַל״.
גדעון אסף עם רב, אך ה' אמר ״רַב הָעָם... פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי״. הירֵאים שבו, ואחר כך נבחרו רק שלוש מאות איש - אלה שלקקו מים בלשונם.
בלילה חילק גדעון את השלוש מאות לשלושה ראשים, ובידם שופרות וכדים ריקים ולפידים בתוכם. בהקיפם את המחנה תקעו בשופרות, שברו את הכדים, וקראו ״חֶרֶב לַה' וּלְגִדְעוֹן״. מחנה מדין נבהל, ״וַיָּשֶׂם ה' אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ״, וינוסו. ישראל רדף אחריהם וניצח. גדעון סירב למלוך ואמר ״ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם״, והארץ שקטה ארבעים שנה.
סיפור גדעון מלמד שהניצחון אינו תלוי במספר אלא באמונה ובכיוון: מיעוט מול רבים. סירובו למלוך מבטא את התפיסה שה' הוא המלך, ומזהיר מפני שררה מתמדת.