יוסף הובא מצרימה, ופוֹטִיפַר, סריס פרעה שר הטבחים, קנה אותו. ה' היה עם יוסף, ״וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ״, ואדוניו הפקידו על כל אשר לו. יוסף היה יפה תואר ויפה מראה. אשת אדוניו נשאה עיניה אליו וביקשה ״שִׁכְבָה עִמִּי״, אך יוסף מיאן ואמר ״אֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים״.
יום אחד תפסה אותו בבגדו, והוא נס החוצה והשאיר את בגדו בידה. היא האשימה אותו בשקר בפני אנשי הבית ובפני בעלה, ופוטיפר נתן את יוסף אל בית הסוהר. אך גם שם ״וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף״, ושר בית הסוהר נתן בידו את כל האסירים.
אל בית הסוהר הובאו שר המשקים ושר האופים של מלך מצרים. שניהם חלמו חלום בלילה אחד, ויוסף פתר להם: שר המשקים יושב על כנו תוך שלושה ימים, ושר האופים ייתלה. וכן היה. יוסף ביקש משר המשקים ״וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה״, אך ״לֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ״, ויוסף נשאר בכלא.
סיפור יוסף במצרים מציג יושרה ועמידה בניסיון גם בבדידות ובשפל. חזרתו של הביטוי ״וה' את יוסף״ מלמדת שגם בירידה, ההצלחה והמעלה הרוחנית נשמרות.