יַעֲקֹב אהב את יוֹסֵף מכל בניו, ״כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ״, ועשה לו כתונת פסים. אחיו ראו כי אותו אהב אביהם, ״וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם״. יוסף חלם שני חלומות: אלומתו קמה וניצבה, ואלומות אחיו השתחוו לה, ואחר כך השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לו. אחיו קנאו בו יותר, ואביו שמר את הדבר.
יום אחד שלח יעקב את יוסף לראות בשלום אחיו הרועים בשכם. הם ראו אותו מרחוק, ״וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ״, ואמרו ״הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא״. ראובן ביקש להצילו, והציע להשליכו אל הבור ולא לשלוח בו יד, בכוונה להשיבו לאביו. הם הפשיטו את יוסף מכתנתו והשליכוהו הבורה.
בעודם אוכלים ראו אורחת ישמעאלים עולה ממצרים. יהודה אמר ״מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ״, והציע למכרו. הם מכרו את יוסף בעשרים כסף, והוא הובא מצרימה. האחים טבלו את הכתונת בדם שעיר, ושלחו אותה אל אביהם, שזיהה ״כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ״. יעקב התאבל ״וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם״.
סיפור יוסף ואחיו חושף כיצד קנאה וקיפוח משפחתי מובילים לאכזריות. אך הוא גם ראשית מסע ארוך שבו יתגלה שההשגחה הופכת רעה לטובה ומצרה לישועה.