נִשְׁבַּע֩ אֲדֹנָ֨י יֱהֹוִ֜ה בְּנַפְשׁ֗וֹ נְאֻם־יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֔וֹת מְתָאֵ֤ב אָנֹכִי֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַעֲקֹ֔ב וְאַרְמְנֹתָ֖יו שָׂנֵ֑אתִי וְהִסְגַּרְתִּ֖י עִ֥יר וּמְלֹאָֽהּ׃

קַיֵים יְיָ אֱלֹהִים בְּמֵימְרֵיהּ אָמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל מְנַבֵּל אֲנָא יַת בֵית מַקְדְשָׁא דְבוּתֵיהּ דְיַעֲקֹב וּבִרְנְיָתֵיהּ רָחֲקֵית וְאֶמְסַר קַרְתָּא וּמְלָאָהּ:

נשבע - בנפשו, כמו: בי נשבעתי:

מתאב - מכלה, כמו תאבתי כליתי ונכספתי.

בנפשו. ר״ל בעצמו:

מתאב. באמת אני אוהב את גאון יעקב זה בה״מ כמ״ש את גאון יעקב אשר אהב סלה (תהילים מ״ז:ה׳):

וארמנותיו. אבל ארמנות יעקב מקום שמתענגים שם אותם שנאתי ולכן אמסר ביד האויב העיר והדברים הממלאים את העיר וגם בה״מ בכללם עם כי אהובה לי הואיל ותחרב העיר מה לי בבהמ״ק:

מתאב. ענין תאוה כמו תאבתי לישועתך (תהלים קי״ט):

גאון. כן יקרא בה״מ וכן וצבי עדיו לגאון שמהו (יחזקאל ז׳:כ׳):

והסגרתי. ענין מסירה כמו להסגיר לאדום (לעיל א):

נשבע ה' בנפשו, ברצונו, כי רצונו הוא הפועל הכל, מתאב אנכי את גאון יעקב, שאין לי עוד רצון אל גאון יעקב, ועי"כ שנאתי ארמנותיו ואסגיר עיר ומלואה ביד צרים: