וַיֹּ֤אמֶר אֲמַצְיָה֙ אֶל־עָמ֔וֹס חֹזֶ֕ה לֵ֥ךְ בְּרַח־לְךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה וֶאֱכׇל־שָׁ֣ם לֶ֔חֶם וְשָׁ֖ם תִּנָּבֵֽא׃

וַאֲמַר אֲמַצְיָה לְעָמוֹס נְבִיָא אֲתָא אֱזֵל לָךְ לְאַרְעָא דְבֵית יְהוּדָה וֶאֱכוּל תַּמָן לַחְמָא וְתַמָן תִּתְנַבֵּי:

ויאמר לך ברח לך אל ארץ יהודה - כי המלך ירבעם יהרוג אותך.

וטעם ואכל שם לחם - שהיו נביאי ישראל מתנבאים, בעבור פת לחם.

חוזה. ר״ל אתה הוא חוזה מה תעשה פה ברח לך אל ארץ יהודה כי שם מקדש ה׳ מקום הנבואה:

ואכל שם לחם. שם יפרנסו אותך:

ושם תנבא. ר״ל שם תקבל שכר על הנבואה שאתה מתנבא רעה על מלכות אפרים כי לאויבים המה לו:

חוזה. רואה ונביא:

ויאמר אמציה, כאשר ראה כי לא יכול להרגו ע"י המלך רצה להפחידהו שיברח מן הארץ, ואמר לו חוזה לך ברח לך אל ארץ יהודה כי בכאן אתה בסכנה שלא יהרגך המלך, וחוץ מזה לא תפעל פה מאומה בנבואתך, שאם אתה מתנבא כדי שתאכל לחם ע"י נבואתך, הן שם תאכל לחם, כי שם יחזיקו ידי הנביאים בלחם לא פה, ואם תנבא בעבור הנבואה עצמה להוכיח את העם ולהחזירם למוטב, גם זה לא תשיג פה, רק בארץ יהודה שם תנבא, ר"ל שם יניחו אותך לנבאות וישמעו לקולך לא פה: