בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּ֠פְנָה הַבְּתוּלֹ֧ת הַיָּפ֛וֹת וְהַבַּחוּרִ֖ים בַּצָּמָֽא׃

בְּיוֹמָא הַהוּא יִשְׁתַּלְהַיָן כְּנִישָׁתָא דְיִשְׂרָאֵל דְאִינוּן דַמְיָן לִבְתוּלָן שַׁפִּירָן דְטָעָאָה בְּשִׁפְרְהָן עִם עוּלֵימִין חַיָבִין וִיהוֹן מְטָרְפִין וּרְמָן בִּצְחוּתָא:

ביום - הטעם כאשר לא ימצאו דבר ה' תבכינה הבתולות ואפילו היפות, עד שלא יועיל להם היופי שלהם כי יתגנו מרוב הצער, גם הבחורים כי השם סר מעליהם כמו שאול שלא ענהו השם, גם באורים גם בחלומות גם בנביאים.

ביום ההוא. הוא יום הפורעניו׳:

בצמא. בעבור הצמאון יתעלפו הבחורים והבתולות כי לא ימצאו מים לשתות כאשר ילכו בגולה:

תתעלפנה. ענין החלשות והעדר ההרגשה כמו בניך עלפו (ישעיה נ״א):

ביום ההוא, ר"ל כל זה יהיה בימים הבאים לעתיד אבל ביום ההוא שדבר ממנו למעלה שאמר והילילו שירות היכל ביום ההוא, והיה ביום ההוא והבאתי השמש בצהרים, שהוא ביום המיועד לגלות עשרת השבטים בעוד ששים וחמש שנה. לא הזקנים ודורשי ה' יצמאו, ולא יהיה הצמיאה לדבר ה', רק הבתולות היפות והבחורים תתעלפנה בצמא ממש למים, כי הם אינם צמאים לדבר ה', רק הם.