הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְנִגַּ֤שׁ חוֹרֵשׁ֙ בַּקֹּצֵ֔ר וְדֹרֵ֥ךְ עֲנָבִ֖ים בְּמֹשֵׁ֣ךְ הַזָּ֑רַע וְהִטִּ֤יפוּ הֶֽהָרִים֙ עָסִ֔יס וְכׇל־הַגְּבָע֖וֹת תִּתְמוֹגַֽגְנָה׃

הָא יוֹמַיָא אָתָן אֲמַר יְיָ וְיֶעֱרַע רַדְיָא בַחֲצוֹדָא וְעַצָר עִנְבִין בְּמִפַּק בַּר זַרְעָא וְיִרְבּוּן טוּרַיָא חֲמַר מְרַת וְכָל רָמְתָא יִתְפַּלְחָן:

הנה - עתה יספר שובע הארץ.

תתמוגגנה - בחלב דרך קצרה.

ונגש חורש בקוצר. ר״ל הרבה תבואה תצמח ויהיו עוסקים בקצירה עד זמן החרישה והחורש והקוצר יגשו ויפגשו זה בזה וכן יפגוש דורך ענבים במי שמושך ומוליך התבואה לזריעה כי ירבו הענבים ויהיו עוסקים בדריכת הענבים עד הזריעה:

והטיפו. הרבה ענבים יגדלו בהרים ויהיה היין נוטף מהם והוא ענין מליצה:

תתמוגגנה. ר״ל יהיה מרעה שמן והחלב יזוב מן הצאן וכאלו נמסו הגבעות משפע הזלת החלב:

ונגש. ענין הקרוב והדבוק:

ודורך. הדרך לדרוך על הענבים להוציא היין:

במושך. מל׳ משיכה והולכה:

והטיפו. ענין הזלה:

עסיס. כן יקרא היין וכן על עסיס כי נכרת מפיכם (יואל א):

תתמוגגנה. מל׳ המגה והמסה:

הנה ימים באים, באר עוד שאז יתרבו התבואות והפירות, עד שהקציר יתארך זמן רב עד שיגיע עת החרישה, ודריכת הענבים יתארך עד בא זמן הזרע, מרוב התבואה והענבים כמ"ש והשיג לכם דיש את בציר, וההרים יטיפו עסיס מדבש הפירות, והגבעות ששם ירעו הבקר והצאן תתמוגגנה מרוב החלב, כמ"ש בסוף יואל והגבעות תלכנה חלב: