עָמוֹס ט׳ · י״ד

וְשַׁבְתִּי֮ אֶת־שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙ וְיָשָׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְשָׁת֖וּ אֶת־יֵינָ֑ם וְעָשׂ֣וּ גַנּ֔וֹת וְאָכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽם׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

וְאָתֵיב יַת גָלוּת עַמִי יִשְׂרָאֵל וְיִבְנוּן קִרְוִין דְצַדְיָן וִיתוּבוּן וְיִצְבּוּן כַּרְמִין וְיִשְׁתּוּן יַת חַמְרֵהוֹן וְיַעְבְּדוּן גַנִין וְיֵכִלוּן יַת אִבֵּיהוֹן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

ושבתי. אעמיד בהשקט ומרגוע את בני השבי של עמי ישראל:

ערים נשמות. שהיו שוממות בעת הגולה:

וישבו. בהערים ההם ישבו ולא יגלו עוד מהן:

ושתו. הם ישתו היין ולא יבואו עוד עכו״ם לשתותה:

ועשו גנות. יתקנו גנות ויזרעום:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

ושבתי. ענין השקט ומרגוע כמו בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל׳:ט״ו):

שבות. מלשון שבי הגולה:

נשמות. מלשון שממון:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

ושבתי את שבות עמי הוא השבת מעלתם ומדרגתם, ובנו הערים שהיו נשמות ויטעו כרמים וכו':

מקור: ספריא · נחלת הכלל